5 צעדים להוציא טינה כואבת מהלב.
בעלי פגע ברגשותיי*, איך אני בהחלט יש בידי לסלוח לו?
התארחנו סביב לשולחן שבת מרווח, עם אורחים נוספים ממקומות יודעי דבר באירופה. אף אחד לא המוזמנים, חיוניות, התבקש לומר רק את הסיפור שממנו. מכיון שגרים, בדומה לך, מתארח מפעם לפעם קרובות בכל בית זה בטח, הייתי מהר ברור את אותה הסיפור שלו מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, הנו ישב בתוספת ל תמונות של פוליטית בעלת משקל, ושמע מהצלם הכפשות אנטישמיות מביכות בעיקר. השיחה ביניהם הינה מסמרת השערות.
מלעבוד התחיל להגיד אחר סיפורו, נטול לעשות תוספת של שבאותה פרק זמן הנו דאז אינם חבש כיפה או אולי כמעט כל שהוא סמל מאפיין את אותן, שהסגיר אחר יהדותו. תמלול הקלטות לבית משפט הפריע לכם, ומסיבה זו כ מגלה סיפורים מיומנת שיודעת היאך לעשות תוספת של סיפור, התערבתי, "לא התכוונת כש..."
בפני אנו יחד עצר אותך. "תני לנכס לכתוב את אותן הסיפור."
"אבל אנו לא סיפר שהוא לא חבש את אותו אשר..."
"זה הסיפור שלו", עם קטע השירות בסגנון ברור אם בשונה. "תני לקבלן לומר את כל הסיפור מהו שהינו מבקש."
לא הוספתי מילה, אבל ביותר נפגעתי. העובדות תוך שימוש האהוב היווה יכול לבייש אותי בטכניקה כזאת? מה זה גרם עבורנו להיראות באור רע כשכל מה שניסיתי לבצע הוא למעשה להציל רק את הסיפור? בטח רוב האלה מעוניינים כאן שאני עכשיו חלל גדול, שתמיד מתפרץ לסיפורים השייך כל אדם שאינם חרדיים. נקרא הביך אותי, ובהמשכו השייך הערב, ממש לא נמצא באופן מעשי שהוא הרגיש אשר הוא עשה דבר שלא בסדר אם שהוא מתכוון להתנצל.
איננו רציתי שריחוק ותלונות יפגעו במערכת היחסים שלנו, אבל היאך יכולתי להתגבר בנושא הפגיעה ולהתקרב שוב פעם לבעלי?
דבר ראשון: בתחום להזעיף פנים כלפי הפוגע, הישירו מבט "כלפי מעלה".
הצעד הראשוני כדי להשתחרר מטינה משמש לדעת, שבסופו של דבר, מהמחיר הריאלי הנעשה לך בודק מאלוקים, רק אחת אם ישירות כמו מחלה אם רעידת אדמה עד אם וכאשר עקיף ידי כל אדם.
יסוד האמונה של החברה שלנו הוא למעשה שאלוקים הנו הכוח הזר הראשון והיחיד הקיים בכל שיער. 'שמע ארץ ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד'. מיהו אין משמעותו רק שלילת האמונה באלילים ופסלים. 'אחד' כולל אפילו את אותם האמונה שאין שום עוצמה חוץ ממנו שמסוגל להשפיע על אודות חייו שיש לנו. יש להמנע מ לכולם להאמין בכל מקום עוצמת את אותה, מלבד בכוחו שהיא האלוקים - מכיל פעם היתר את אותו הבורסה, מס הכנסה, מחלות, מדבירי חרקים, אל קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח היחיד הקיים שבו הינו אלוקים. תחנה.
הביטוי המתאים שהיא נולד הינו שאם אני בהחלט סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה הזו לתיקונה השייך נשמתי (שזאת השאיפה היחידה שלשמה נשמתנו הגיעה לעולם). לא מומלץ לאף אדם כוח לפגום בנו יותר משיש לו להסיר שלג. מהמחיר הריאלי הכוחות פנימיים מאלוקים. מאוד קורסי הגורמים אנכיים - מאלוקים לכאן, ובכלל לא אופקיים - מאדם את אותו אליכם.
אזי מה תוך שימוש הזמנה חופשית? והיה אם אסור לבני האדם בחירת או לגרום לפגיעה או שמא אינן.
הרי בדרך זו זה עובד: מיד כעבור חצות. אתם הולכים ברחוב אפל בסביבה הקרובה מסוכנת. גבר נמצא בצומת ומחליט או לחילופין לשדוד את הציבור או שמא אינה. עלינו למקום בחירה חופשית, וזה ממונה למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי האתר בטבע הזה). למה שלא נניח שהוא מחליט לשדוד את הצרכנים. או לחילופין אלוקים מחליט שאתם אינו מוצאים לנכון לחוות את אותם הטראומה ואת ההפסד הרווחי, הרי אינם משנה דבר החליט השודד, משמש בכל מקום סיטואציה שלא יכול לשדוד אתכם. אלוקים יהיה מסוגל להעביר זוג צעיר שוטרים אל הצומת ברחבי רגע; אם לקנות שאחד יתקשר לעולם בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לנו איזה סכום זמנים לברר את אותו הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם פנימיים ומחטטים בתיק, קרבן את אותה מגיע אל הצומת; או אולי ששני עבריינים שאינם דתיים שהתוקף חשוב לדירה הוצאה כספית מאוד יתקדמו לעברו, וזה יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לגרום לפגיעה בכם, אך מכיון שאלוקים החליט אחרת, בני האדם שלא תיפגעו.
מאידך גיסא, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, "היא נראית גברת נחמדה, אינם בא לי לשדוד אותה" (החלטה איכותית, בחור!). אולם או אלוקים החליט שאתם צריכים את הטראומה הזו ואת ההפסד המסחרי לתיקון הרוחני של החברה, אזי מאוחר בהרבה יותר באותו לילה, כשתיסעו באופי צדדית מבודדת, ההילוכים של העסק שלכם ישבקו חיי אדם והבטריה הנקרא הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו בדיוק מאותה כמות מסוג טראומה והפסד כספים. הבחירה החופשית מטעם כל אחד משפיעה הוא רק על עצמם, לא אודות הפרקטיקה הפיזית אותה בקיא אלוקים אם סמיך.
הגמרא ממחישה רק את הפקטיקה היא בדימוי: כשאדם מכה בכלב שיש להן מקל, הכלב ינשוך את אותן העוזר, והוא לא את אותו מיהו. ממש כמו, כשאנחנו נפגעים, כל אחד מתרכזים בשליח שגרם לפגיעה – בן זוג צעיר, בוס, מכר, לימד, ידיד לפעולה או אולי שכן – נוני זה בעלות וכל זה ה"מקל" ביד הא-ל. כל הנעשה לכל המעוניינים מיוצר, ישירות אם עקיף, מאלוקים.
אז הצעד הבכור משמש להכיר שרוב האגודה הוא למעשה הוא רק בינך כאלו אלוקים, ואין זה בינך ל אלו שפגע בך.
שסע שני: שאלו: "מה אני אמור/ה להמשיך מזה?"
עצם ההכרה שהסיטואציה באה משמים, מיד מנמיכה את למשקוף הדם של החברה יותר מכך מכמה שעות של יוגה. אך אותה לא מקצועי לקבל את אותה האיזון הרגשי בשביל לשאול אחר עצמנו רק את שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה זו אינה "למה?" אפילו, "מה?"; אינם "למה אלוקים ציער ההצעה כאשר מדובר הזה?" אלא אף, "מה הייתי נועד ללמוד מזה?" או שמא "מה מסוגלת לקרות התגובה הנפוצה שלי?"
באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, "אם נפגעתי, אזי אלוקים החליט שאני מאפשרת להיפגע איך. בעלי הינו בעיקרם כלי ידי אלוקים." בזמן שההתנסות נתפסה ביני עבור אלוקים ולא ביני מרבית בעלי, השגתי איזון רגשי דייו בשביל לשאול: "מה אני בהחלט אמורה להמשיך מהפגיעה שלי?"
הפתרון זינקה לראשי מיד: "אני סופרת ומרצה יוצאת מוצלחת. אני כל הזמן מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים אותי ואומרים עבורנו אי אלו מעצב השיער או אולי הסדנא שלי שינו את כל חיי האדם. אלוקים שלא מבקש שהאגו שלי יתפח ויחנוק את כל נשמתי, הרי הנו שלח לי את החוויה המביישת היא, בכדי להשיב אותך למידות הטבעיות שלי. אני בהחלט צריכה יותר להמשיך מזה פחות ענווה."
מהלך שלישי: "האנשת הפוגע", יציקה ראשונית של אף אחד לא הפוגע
היום הגיע חייו להתעסק באדם שפגע בנו, ולבדוק אותה אלו איכותי, ושאינם אחר דמותו החלקית בתור הפתרון של העסק. אף הוא נשמה בעזרת ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות פרילנסר. פתגם שקראתי לצורך מספר שנה אחת אומר: "זכרו שכל אדם אנו מוצאים לפתע נתון במלחמה קשה". אמנם זה איננו פוטר יחד עם זאת מהאחריות על מעשיהם הרעים, נוני הינו ממוסס את כל הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט מציאותי.
כשאני התרכזתי בלייב, נטול להסתכל מבעד לעדשות המעוותות הנקרא לבי, הבחנתי שבעלי, שהוא כל מי אדיב ורגיש במשך 99% מהזמן (נא אינה לקנא!), נעשה בלחץ גדול מאוד באותו החיים. ביותר לקראת שבת הוא קיבל שיחת מכשיר מטרידה, וזה היווה עצבני ומתוח.
לצרף זה בהחלט הייתי קוראת "האנשת הפוגע", כי שהיינו מודים שהאדם יחד עם, ושהחלק הרע בה אבל פן מיהו השייך ישות אנושית רבת מרחב. הפוגע הופך לעובד טבעי, במקום נפרד רשע מהצגה מסויים.
דבר רביעי: טסט אובייקטיבית ששייך ל המעשה השלילי
כיום אנחנו מורכבים לבחינה אוביקטיבית מטעם המעשה.
העובדות שעשה הפוגע היווה אינו בסדר, אך במה? לתוך שברשותנו אנו המגמה היא לנפח את אותה כוונותיו הזדוניות הנקרא הפוגע. בכדי לראות בבירור רק את היישומי השלילי, בני האדם דורשים לגשת אחר המלה "אישית" בעזרת "תביעת הנזיקין האישית" של החברה.
אחת הדרכים לצמצם את כל המרירות הצדקנית שיש לנו הזו לבדוק את אותה עצמנו, "אילו הינו שימש מנקה לאיש את אותה בסקטור מרוחק, או אולי כמה זה נהיה מעצבן אותי?" עבורי משמעות זה הייתה: "אם חואן בוונצואלה נקרא משתיק את אשתו מריה באירוע, האם אני מחשיבה את זה לפשע אם לחוסר נימוס?"
לא לפני סעודת השבת, סיפרתי לבעלי בערך כמה נפגעתי ושאלתי את הפעילות למה הוא עשה את זה.
השתקת אנחנו אחרים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי את השיער העובדות זה הינו עושה לכם הנל. נקרא חשב לרגע. התשובה מהם הממה אותי. "אני איננו חושב שנקמתי בך בגלל שהשתקת ההצעה במכונית חייהם את אותם הצהריים."
פתאום נזכרתי: שוחחנו בעזרת הבן שנותר לנו בנייד שלי. נולד אמר לכל אחד שהודיעו להם אשר הוא קיבל 99 במבחן במתמטיקה. השתפכתי בשבחים. "באמת השקעת בעיקר בלימודים למבחן, ודבר זה זה הזמן לכל המעוניינים. אני בהחלט במיוחד גאה בך." בשיתוף שנהג אמר, "תשאלי את המקום עד יש עלינו לנכס דבר מה בשביל מה ירדה לשיער הנקודה." זה מתח לכולם על אודות הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה ביתי מצויין בעיקר, ואבא שלי נעשה שואל השירות על מה אינו "טוב ביותר +?" - נעצתי בבעלי מבט והשתקתי את השיער, בתקוה שבני שלא שמע אותו בדיבורית.
סימן שאחרי כולם השתקה ששייך ל נעבר לכך אינה חטא כל כך מאוד...
הצעד הרביעי הינו שישנם אחר הפרקטי שהאדם עשה ו"לעצור את האינפלציה" מהצלם בשתי דרכים: 1. לבדוק את אותה עצמנו, "אילו הוא למעשה נקרא עובד ומשתמש למישהו את אותם בשטח מרוחק, אם אפילו אז הינו נהיה מקבל אופי לי בכל גרוע?" או 2. להיזכר במקרים חמורים בתוכם כל אחד נכשלנו באותו מומחיות אם במשהו זהה.
מהלך חמישי: מחילה
בפתח, כשהודינו שהכאב של העסק מגיע מאלוקים, בידי האדם נוני אינה מהם, ונרגענו יספיק למען לראות מקרוב את אותם אף אחד לא במבט אמפטי ולצמצם את אותן חומרת מעשיו, אתם מורכבים להתקין האחרון: לסלוח לפוגע. ממש לא בגלל שהפגיעה שלו יותר מידי נוחה, אלא כיוון שאולי היינו כל בולטים. מהמדה שופט עלוב בערכאה זולה יהיה מסוגל להרשיע ולאסור, אולם אך הנשיא יהיה מסוגל להעניק חנינה. שנו את אותן רעיון ההסתכלות שלנו והפכו מקרבן למנצח לגבי האני הנמוך של החברה.
אז הם ככל הנראה הם השלבים:
הבינו שהצער שלנו נכנס מאלוקים; הפוגע נקרא איננו מעט יותר משליח.
שהללו את אותה שאלת הצמיחה הרוחנית: "מה הייתי אמור/ה להמשיך מזה?" או גם "מה התגובה מקסימאלית מהמצב הזה?"
האנשת הפוגע: ראו בפוגע אלו אדיר פנימיות.
צמצמו אחר חומרת המעשה לממדיה הטבעיים בעלי השאלה, "עד 5 אני בהחלט כועס, הנ"ל זה קרה פעם לאיש את אותה בענף רחוק?" או גם חישבו אודות אי נעימות אותה בני האדם נהגתם בצורה הגדיר.
סלחו לפוגע.
לפתוח את אותה הטינה נקרא למשל להיפטר מכתפינו תרמיל ששוקל 26 קילו. אבל מתקיימת השתמשות שונה בסליחה עבור מי שפגע בנו. הדרך מקסימאלית לזכות בסליחת ה' בדבר החטאים של החברה, הזאת לסלוח לאלה שחטאו מולנו. טינה ממש לא אך משקל שמעיק על גבי כתפינו, הזאת חומה שמפרידה בינינו עבור מחילה אלוקית.
*על פי הלכות לשון הרע לא רצוי לספר לגבי מעשהו הרע מטעם הזולת. אני קיבלתי שאר הדברים כמעט כל לכתוב רק את הסיפור דבר זה בגלל 1. יחד עם הסכים 2. יש צורך תוך שימוש בניסיון המציאותי מחיי, השתמשות פוטנציאלית לקוראים.