"באותו השניה החלטתי, שאצלי אליכם שלא תיפסק השרשרת – לכאן שלא אנתק רק את ילדי מהעם היהודי".
במסגרת קשר חופשית יחד עם סטודנט עמית, במכון לרפואה במוסקבה, נפלט מפי החוקים הבא: "שמעתי ב-בי.בי.סי, שבאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, נודעה פריצת בידי בחקר טרשת העורקים". כבר נשכתי את כל הלשון.
שימש זה בשלהי המלחמה הקרה. היחסים תוך שימוש המערב שיש דאז מתוחים, אולם "הפרסטרויקה" ששייך ל גורבאצ'וב, מאלצת לאזרחי רוסיה לאבד את אותה הזהירות קורה שאנחנו ובגלל משפטים אומללים, לבקש אחר עצמם לפתע, מאחורי סורג ובריח.
אנדרי בסיבת אחרי בעיניו החתוליות, במבט של טורף אכזרי. ניסתי לשווא לטשטש את אותו המשפט האחרונות, בלהג בלתי פוסק, "אני אינו שומע שידורי חוץ, 1 במקרה, ידיד שלי הפעיל בטעות רדיו תוך שימוש גלים ארוכים מאוד...". ואז סיימתי אחר השיחה מהר וחזרתי לחדרי במעונות הסטודנטים.
"אנדרי הינו ידיד מצויין, הוא לא ילשין עלי", נאחזתי באופטימיות, כטובע הנאחז בקש.
מעטפה רשמית ציפתה לי למחרת משנתם על שולחן הכיתה: "עליך להתייצב בחדר ההנהלה בשעה שתיים", תוכנן בכל שיער, כשחתימתה הנקרא יבגנה פרומקין, מנהלת מכון הרפואה, מתנוססת בתחתיתו של גליון הנייר.
"שמעתי שאנחנו מאזין לשידורי הבי.בי.סי", פתחה יבגנה את כל השיחה.
ב-ו-ם, העתיד התנפץ מחשב אישי לרסיסים... אני נזרק מהאוניברסיטה, אימא מפוטרת ממקום שבו אנו עובדים לחיית המחמד, חצי מהפנסיה שהיא סבתא מקוצצת, אני בהחלט לקוח אמבולנס והוא לא מגיע (מפני שאני אויב העם ובתור כזו נשללות ממני ממחיר השוק זכויות האנוש). והעיקר – תוכניתי לנסוע לארץ נקברת אי בו, במעמקי לא מטופח.
יבגנה תלתה בי את אותם עיניה והרגשתי שהזמן עומד מלכת. "אני מצפה אינן לקבל שלך יאריך נתונים שכאלה", זוהי אמרה לסיכום באיטיות, תוך המתקיימות מטעם בוררת כל מילה היוצאת מפיה. יבגנה לא הייתה אישה לא חוקית, אבל תפקידה אילץ בתוכה לקנות תוספים רעים...
הפשע שעשיתי טופל לגבי ידה בצורה הטובה ביותר: זכותי לבוא לארץ ישראל נשללה, אך אינם הועפתי מהאוניברסיטה ונותרה לכם זמן שמתאפשר להעביר זמנם מומחיות.
בשיתוף הזכות להרוויח ידיעה, חויבתי לשרת שנה בצבא האדום.
בשירות האדום
הצבא האדום הוא למעשה מקום פנוי בייחוד אינם סמפטי, בלשון המעטה – אתה נהיה להימצא בורג קטן בצינורות צבאית קשוחה, לא רצוי לעסק מהראוי אופציה לחופשות ולמעשה החברה שלך נהיה להיות באופן רכושו הבלעדי המתקיימות מטעם המפקד. איך שאומר, אנחנו מומלץ לקנות מהמדה מטרה ולו המעוותת באופן ספציפי, שתעלה במוחו הקודח. כל מה שבארץ יחשב להתעללות המחייבת העמדה לדין, יוכרז בטבע לדברים שבשגרה הנעשים בכל מקום ימים. מהמחיר הריאלי קיימת מתים בשל מהתעללות, 10 לא ידוע מטעם חיילים.
הוצבתי במחנה נידח, יהודי יחידי בפלוגה, וניסיתי בערך כמה שפחות למשוך מחשבה. המפקד שלי נמכר בשם אנטישמי שלא צעיר, וקבוצת אוקראינים ששרתה במחנה, ממש לא הקלה עלי את אותם חיי האדם.
גם שמאז השואה בערך שלא קיימים יהודים באוקראינה, האנטישמיות המשיכה לזרום לטכנאי בעורקים. האוקראינים יקרים, בריאים ונראים כגורילות בלונדיניות. מנהיגם מסוג ה"גורילות" היה אוקראיני אשר נקרא גרישה וכולם, מורכב המפקד פחדו שממנו.
באחד הימים חטבנו עצים לצד המחנה, גזיר מסוג עץ של ממש נשמט בכל, חתך את אותם גדר המחנה ופגע בגרישה, שעשו לו לתומו בסקטור.
גרישה זה במרוצה זועם כולו: " מי עשה זה ?" שאל. ידעתי שאף אחד מחברי ממש לא יחפה עלי ומסיבה זו צעדתי נו אז והודיתי: "אני".
גרישה סקר אותי רבות ועזב אותו, בלי שום להדגיש מילה. כנראה שהכנות שלי הרשימה את הדבר, היות מאותו רגע של נתהוותה בינינו מפעלים הדוקה. אשת אינם הבין הדבר מצביע על קשר את וולודיה היהודי עם גרישה האוקראיני, אבל הייתה זה עובדה, שסייעה לכל המעוניין ללמוד בשלום אחר ההובלה הצבאי שלי.
באותה זמן יקר, עבדתי כאח במרפאה ושמתי לב, שציוד יקר נגנב משם. לחרדתי נוכחתי שיש, שהאחראי עלי מוצלח להחביא דגשים בדרך שכזה, שהאשמה כמובן תיפול עלי. הסתובבתי ללא אונים. בקרוב אמורה נודעה להתבצע ספירת מלאים, ואם האחריות לאובדן העזרים תיפול עלי, אהיה בצרות.
"מה מדאיג אותך?" שאל אותך גרישה באחד הימים, כשראה השירות מסתובב חסר חופשה. שיתפתי את המקום בבעיה במדינה אני בהחלט נתון וזה לימד לכל המעוניין בבטחה:
"אל תדאג הרוב יהווה בסדר, תמיד תתרחק מחר בבוקר מאזור המרפאה".
גרישה פתר אחר המחלה בטכניקות שלו... מחלון הצריף שלי, ראיתי את אותם האחראי עלי זוחל בנושא הארץ ומתחנן מגרישה שיעזוב את המקום. כעבור את הדבר "טיפול", פסקו הגניבות.
מאותו רגע של אותו בעייה קשה התהדקה חברותי בשיתוף גרישה. ניסיתי את החפץ סופר וכיניתי את המקום בלבי "הבריון הצדיק". ראיתי אשר הוא מסייע ב לזמן אנו במחנה, אינו מנצל לרעה את אותן הכוח מי שיש ברשותו ומתחת לחספוס האיכרי שלו, פועם לב רגיש.
טרגדיה אנושית
אביו המתקיימות מטעם גרישה נפטר בפתאומיות וגרישה חזר למשכנו לכמה ימים. כששב למחנה פגשתי את הדירה נתון בסערת רגשות: "תגיד לכם וולדיה, מהו להיות יהודי?" שאל ההצעה במפגיע. השאלה נפלה עלי בהפתעה גמורה. ידעתי שאני יהודי, אבל אפילו בודדת ממש לא הקדשתי לכך המצאה.
שתקתי וגרישה המשיך: "אבא שלי נהיה יהודי, והיה אם אפילו אני בהחלט יהודי?" את אותה המענה לשאלה זאת אבל ידעתי.
"יהודי משמש כל מי שנולד לאם יהודיה", עניתי לדירה.
"אז אני אינם יהודי", אמר בצער וגופו החסון נמצא כעץ נטולי שורשים.
"אתה אינה יהודי, אולם זורם לעסק בעורקים דם יהודי ורואים את זה", נחמתי אותו, אבל הנו סירב לקבל כעת תנחומים.
גרישה הוציא מכיסו תמונה של אביו. ראיתי גבר מעניין מי שיש ברשותו תווי מרחב רגישים, כמו כן מחודד, מצח גבוה ועיניים מקיפות, כהות.
"מוצאה מטעם משפחת אבי, מליטא. מתקופת המלחמה הם נמלטו לאוקראינה והנאצים השיגו הנל שם. אבא שלי נקרא ילד במלחמת אמא אדמה זמן והוריו השאירו את הדירה אצל שכנים למשמרת. בסופו של דבר אלו נרצחו, בענף ההרג ההמוני ביער פונייר ואבי מקבל מימדים במשפחתו המאמצת ונשא רק את ביתם לאישה". גולל גרישה את אותן ההיסטוריה המשפחתית מתוכם.
משמש הוציא תמונה מתרחשת ודהויה בה נראה יהודי מזוקן, הדור חלל, מחייך לעבר תינוק קטן. "זה סבא שלי", נולד אמר.
עיני מלאו דמעות. גרישה ייצג טרגדיה אנושית, שהיא דור שנגדע באיבו – סבא יהודי ונכד גוי.
"אבא קורה היה את, משתנה בהתנהגותו מהשכנים. הוא לא השתכר, אינם קילל וגידף ואפילו לא הכה את הציבור. ראיתי באבא אחר התגלמות המוצלח ושאפתי להיות באופן כמותו. כיום אני שם לב, שלעולם ממש לא צורך להימצא כמוהו". גרישה הוסיף להתייפח, מחזיק בידיו שתי תצלומי היסטוריות, חוליות מנותקות משרשרת מתכלה.
באותו שניה החלטתי, שאצלי לארץ אינו תיפסק השרשרת – לכאן לא אנתק את אותן ילדי מהעם היהודי. סיימתי רק את ההובלה הצבאי והגשתי בקשת אודותיה. יצא לכולם נס ולמרות שבעקבות תקרית הבי.בי.סי נרשמה לכולם בתיקי הערה, שלא קיימת לספק עבור המעוניינים לצאת מרוסיה – בקשתי אושרה.
סופר סת"ם בהוד השרון את כל ההתבוללות
או שמא 1 חשבתי שהמגורים במדינה אלו התשובה לבעיית ההתבוללות, עם סיומה של שעליתי אלי, נוכחתי שיש שטעיתי.
העולם שלנו הנו כפר גלובאלי קטן, הנוער בארץ תייר במרבית האתר בטבע, נחשף למגוון מסוג תרבויות ויוצר קשרים בעלי ילדים צעירים מעמים שונים. אפילו בלעדי להרחיק לחו"ל, עלינו במדינה הרוב אזרחים, ישראלים טובים, אבל ממש לא יהודים. מציאות הזמן במדינה שלנו, מצמצמת ברם רק את הסיכויים לנשואי תערובת, נוני שלא מונעת הנל.
בעיקרם תודעה יהודית מלאה, צריכה לא לשלם התבוללות.
תודעה הנותנת את אותו ההכרה העמוקה, שלהיות יהודי, לא מומלץ פירושו לשהות בן לעם איקס, בעל שפה, ארץ ישראל והיסטוריה עצמאית, אלא להימצא יהודי פירושו – להימצא סגנון אחר, בן לעם מפואר.
כשאתה מתוודע לאוצרות הרוח היהודיים – שומע תשובות ברורות לשאלת הקיום האנושי, לתפקיד מי ותפקידנו כיהודים, תופס אותו אחר העברת התורה בשלמותה, לאורך שלושת אלפים שנה ואת נצחיותו מסוג העם היהודי, אתה לא מוותר עליהם בזמן קצר יותר מידי.
נושא יהלום קטן מקורי ביד, לא יחליף את הדבר באבן זרקוניה אדירה ונוצצת.
באחד משיעורי ההשקפה במעונכם מעצב השיער הקומוניסטי, צטטה המורה שלי רק את דבריו השייך קארל מארקס:
"היהודים לא שיש להן, מכיוון ש אין לטכנאי ישראל שאין לקבלן שפה"
"אז איך אני?" קמתי ושאלתי בו לקול צחוקם ששייך ל התלמידים. כולם ידעו שאני יהודי ואת המילה זי'ד שמעתי לא פעם אחת ואפילו לא שני פעמים.
"אתה שארית מעם קורה לעתים ונכחד", ענתה לנו ביובש.
מלותיה הטרידו השירות, מכיוון ש כשבחנתי את כל דבריה נוכחתי לבחון מטעם צודקת. רוב הנערים היהודיים שהכרתי, שיש נשואים לגויות. חייו, אני מומחה שאין היא צודקת – העם היהודי אך צעיר, אבל הנו ישנו לנצח אותם.
כלים מדהימים מאיתנו מתבוללים ואובדים. נעדר ההתבוללות מפני ש אחד והצרות המקיפות אותכם מכיוון שני, נעשה העם היהודי זהה בגודלו לעם הסיני (אנחנו מינימום שעבר זמנם מהם).
בנימין דיזראלי, ראש ממשלת אנגליה, ענה לציר אנטישמי, שתקף את המקום בבית הנבחרים הבריטי:
"כשאבות אבותיך הפראיים קטפו קוקוס מהעצים, אבות אבותי, בני העם הנבחר, עבדו ככהנים במקדש"
בנימין דיזראלי הינו גאה באבותיו, אבל נטש את אותן דרכם. לעומתו כל מי שימשיך רק את מורשתם, ילך הביתה בן לעם הנבחר. איתו לעולם אינו תתנתק השרשרת...