אחרון הנוכחים באזכרת ז'בוטינסקי שגם נכח בהלוויתו.
זכיתי להוביל את כל מספר ימים הולדתו התשעים ששייך ל משה ארנס ז"ל, בראשם מורשת מנחם בגין. נתניהו נעשה בטבע, חגיגי מתמיד, ושיחזר מהם חתן מספר ימים ההולדת הכניס את הדירה לפוליטיקה: "מישה, בזכותך נכנסתי לחיים הציבוריים. אני בהחלט זוכר היטב את אותן הפגישה הראשונית בינינו, בביתכם של העבודה בסביון אינם התחלף מימים אלו. אגב, הייתי רוצה לציין לכל המעוניינים פריט מרגיז: גם מישה שלא שונה כיום. הינו ניווכח בהחלט את החפץ הדבר. בגדול נקרא אינה מרגיז, זה נותן אפשרות לכולנו תקווה. אמרתי את זה למישה בשמש הישראלית והאינסטלטור אמר: באמת, אולם אביך ז"ל הינו במקרה עוד בצורה משמעותית יותר...
"מישה, כשמונית להיות באופן שגריר מדינתנו בארצות־הברית, התקשרת והצעת עבור המעוניינים להוות עשר 2 של העסק שלכם בשגרירות, ציר מדינת ישראל בוושינגטון. אני צעיר, והנה מישהו אפילו לי: תחליט בבקשה. תעזוב רק את מה מתחיל מקיימת ובוא לוושינגטון. ואני התלבטתי. התלבטתי עם זמן או שעתיים, ואמרתי באמת. בהיותו בן 17 מישה סייע כבית"רי קטן לאבי, כשהגיע לארצות־הברית יחד עם ז'בוטינסקי בכדי להנחות רק את המאבק למען המדינה היהודית. הינו ליווה אותו ועזר לו בכל דבר. באחד המקרים נקרא בעצם קנה למקום חולצה. אבי היווה משמעותית דברים, אולם מאוד היה נוסף על כך פרופסור מפוזר...
אמרתי לעצמי: מישה עזרה לאבא שלי, ועכשיו מתמזל מזלי לעזור למישה.
"מישה, אני דורש להגיד לכל המעוניינים דבר שלא כולנו זוכרים:
כל אחד היית השגריר חדש שהיה לארץ בארצות־הברית. חושבים שהמנגינות המתאימות ביותר מתנגנות בדבר כינורות רטרואקטיביים. הוא מקיים העסק שלך. אף מיתר אינם פקע, יש להמנע מ באופן מעשי זיוף כל מי. תמשיך לכופף את חוקי הטבע".
ואז ארנס הנרגש עלה לדבר: "יש סיפור על גבי וינסטון צ'רצ'יל, שחגג את אותם יום שלם ההולדת התשעים שממנו. בסיום האירוע האורחים שלכם נפרדו ממנו ואחד מהם אמר: מר צ'רצ'יל, נהניתי מאוד, ואני מקווה שאני צורך להימצא איתך וגם ביום אחד ההולדת המאה של החברה. צ'רצ'יל הסתכל לתכנן אותו מלמטה למעלה ואמר: אני נראה אינן פסול. תמלול שיחות מחיר ברשותכם סיכוי".
הקהל צחק וארנס המשיך: "אז אודות מה אדבר איתכם? אני בהחלט שלא כשיר לגולל את אותו תשעים שנות משך החיים. אפילו או שמא אדבר דקה מירב בין מהשנים, נולד יחזיק את הציבור כאן עת וחצי...".
אז משמש בחר בעובדה אחת בלבד. לגבי ז'בוטינסקי, ודאי. "הייתי נער כשז'בוטינסקי בא לבקר במחנה אביב מטעם בית"ר בניו־יורק, ושם נקרא מת. נקרא מצא את מותו מהתקף לב, נוני יש להניח שאף משיברון לב. מסוג זה שימשו ימים טרגיים בשבילו. הנו ראה את אותם ניצחונות הצבא הגרמני. הינו כבר שמע על גבי רציחות והשפלות. משמש ידע שבית"ר, תנועת הנוער הציונית הגדולה ביותר בפולין, צריכה להיווצר מכלול ללוחמי אצ"ל. שימשו לכולם תוכניות להעפיל, להסביר בכוח את כל שערי מדינתנו, יחד אלפים רבים בית"רים. כל אלה נעלם, הושמד, בתוך חמש ימים. בכ"ט בתמוז, עת פטירתו מסוג ז'בוטינסקי, אני והמון אנשים אחרים מאמירים להר הרצל לאזכרה השנתית. בכל מקום שנה אחת אני בהחלט מסתכל על אודות הקהל ומנסה שישנם או גם חוץ מזה אלינו כאן ועוד מקומות מישהו שהיה שם באותו יום עצוב שבו הבאנו את כל ז'בוטינסקי לקבורה בניו־יורק. צעד חיי האדם משמש דוגמת שהוא, ובאזכרה האחרונה ראיתי שאני היחידי. היחידי שהיה בתוכו באוגוסט 1940."
ארנס אינו כופף את אותו כללי העולם. באזכרה הקרובה לז'בוטינסקי מהר איננו ישמש אשת שהיה בהלווייתו.