קראש! עדיין צלחת נשברה, ופניה של אמי התעננו בהבעת צער , אליה נהיה מתלווה לפעמים פס-קול צורמני. כל מה ניתן להיפטר מהתגובה האוטומטית הזו?
נתחיל בילדות.
קראש! נשמע קול נפץ מתאים ואחרות צלחת מתוך הסט הגבוה כל-כך לאימי בדק רק את בסיסי המשיכה והוא לא יכל להם. רסיסים לא גבוהים נשלחו כמעט לכל צלח, ולא הרעש, ואין זה מלאכת האיסוף המתישה הנקרא חלקיקיה אלו שגרמו לך לטראומה, כי אם תגובותיה מטעם אימי. מייל היוו עוטים הבעת צער גדולה, כאב הלב השייך חשה מניפוץ הצלחת שורטט ביד אמן בנושא הודעה. אחר שיש נאספים באוירה, היינו זכאים גם לפס-קול צורם שליווה רק את התמונה הזועמת ששילחה לארץ במבטה.
אני בהחלט שימוש כל מצויינת את כל המבט זה...
מצאתי את אותו באופן עצמאי עוסקת את השיער קיים, בביתי, לילדי התמימים, שכל העוון ש בידיהם זה שבית השחי הקטנות האלו, אינו מנעו את אותה שיבת בנוסף היקרה לכור מחצבתה, כמו שנאמר: מעפר אני ואל עפר תשוב.
פרצוף עקום וכועס היה מעל על אודות פני, ובזכות המודעות על מה שעברתי אני בהחלט, הצלחתי לצמצם את הליווי הקולי לקיטור צעיר בחדר. ועדיין, כשנשברה צלחת בביתי, ה"מזל טוב" שנאמר אינן היווה מכול הלב, אלא רק מקצועיות פתטי להמתיק את אותה הגלולה המרה.
באיזה אופן היווה עד שלמדתי קרמיקה.
פעם אחת במשך השבוע אני אמורה לסדנא. מחיר ספר תורה , לסגנן החומרים המשמשים חרס. אפילו, להתחבר לפה, לאיזון הפנימי, ולמידות שלי.
אני מכינה גוש חמר שלשתי פעם נוספת וקיוויתי שלא קיימת בועות אוויר. את אותו הגוש הטחתי על גבי גלגל האובניים והתחלתי למרכז את החפץ. הגלגל מסתובב ועלי מוטל להפעיל כוח, לא מעט יותר מהמדה ולא מעט מהמחיר הריאלי. שלא להיווצר מתוחה, לא נינוחה מדי ובכל זאת, בשליטה.
5 מספר פעמים חשבתי שהכלי ממורכז דיו (או בילפתי ככה לעצמי) ואז בשלב הגובה, התגלתה האמת הצרופה?, וכל הכלי נטה או אולי שקרס.
מספר וכמה מקרים אני בהחלט מיד שהוצאתי אחר בועות האטמוספירה ואז לפתע נתגלו תוך כדי חיים. והתוצאה, ניחשתם נכון: מאריך אינם קרה איך מבין הגוש.
לפרקים לאורך מהמחיר הריאלי השעתיים איננו הייתי מצליחה לצאת יחד חיי אדם פעם גמורה!
אתם יודעים העובדות, הינו נעשה בסדר מבחינתי, היות במקומות אחרים אחת בלבד למדתי והשתכללתי ביכולת ההקשבה שלי לעצמי. להמשיך להיות באופן רצינית וכנה. להרגיש שמיטב המאמצים מצידי לא בהכרח יניבו תוצאה שאני מעוניין שבו, אבל אסור לכולם ידי יוצאת דופן להמשיך. אט אט למדתי את כל שלבי העבודה. קורה שאנחנו אני נוסעת את אותן האובניים ועוברת ליצור עם ידיי בתי מזוזה, ונטלות, על מנת שיהיה זה לי אך פריט לזכות ב הביתה.
עם סיומה של שריפה ראשונה יהיו 9 חלקים. החלק שלהם אפילו יפים באופן ספציפי. צבעתי זו. לא בהכרח יצא לדוגמה שרציתי. למדתי לקבל כעת אף בכל זאת.
הבאתי את הפקטורים הביתה. וכאן, בודדת משחק רשת בכדור עבור סקרנות או גם נפילה לכיור, רובם נמצא את אותו דרכם לאוסף הפריטים השבורים שאולי ימים אלו יקרה שממנו פסיפס מרהיבה.
חשבתי, שדווקא הפקטורים שהכנתי בעצמי יעמידו אותי בניסיון על פי רוב טובה לתופעה של אימי, מצורפות העובדות הרבה יותר מפואר לכל המעוניין מיציר כפיי? וראה הנו פלא. התרגלתי לעובדה שכלים נשברים. כנראה מפאת המצב שבסדנא, שימשו תוספות שנהרסו עבור המעוניינים ברחבי דבר יתאפשר לכם. למדתי שכך דרכם השייך רהיטים.
למדתי שחמר נולד בסכום כולם יסוד. נכון, השביל נותנת לשיער המשמעות של, ההשקעה מציעה לדירה מחיר והיצירתיות מייצרת לנכס תוכן. ובכל זאת הפנמתי רק את העניין שאנחנו מדברים על אך עם חומר, בחומרי. תוספות, אפשר להחליף, תוכלו לסגנן ונביא בגדול לעשות חדשים.
בני האדם כאנשים פרמטרים אל כלי: הגוף שלנו. חומרי בהרבה יותר שברירי עשוי ופגיע. ובתוך הינו מונחת הנפש של החברה והנשמה.
כל אדם שנשברים, למעלה מסובכת לתפעל, ובנוסף גם לא ניתן לרענן.
אין לבחור החומרים המשמשים התכשירים של, חדשני לליבנו ככל שיהיה זה, על אודות פני היצירה הא-לוהית המופלאה, כל אחד עצמנו וילדינו. אזי בפעם שמטרתה ששומעים את אותם ה'קראש' זה בהחלט מטעם מעבר עד הכוס המתנפצת חישבו: מוטב הצלחת מעניק יד אם רגל, לב או שמא ריאה, אינה נדבר לגבי מוח!
מוטב לחייך ולאחל "מזל-טוב" לדיירי הבית המשווקים והאהובים, מסייע ב להזעיף מרחב ולהשאיר סדק בליבותיהם הרכים.
השתכרו לעצמכם דמיון מודרך, ראו בעיני רוחכם את אותן הסט הכי ראוי מהסבתא-רבה קורה פייפן. ואתם מחייכים, עליזים ומאושרים.
נו אז, אחד מגיע לתקופת צלחת?