דו שיח מסתורי פעם אחת א-לוהים למשה, כל ספק לך רק את הרמזים ל"דרכי הא-ל" – איתור מטעם ידע מיסטי מעמיק, המעשיר לכל המעוניינים את הבנת התורה
לצורך שנעסוק ביתר הספירות, הייתי רוצה לעצור מעט ולהתעמק במקורות הקבלה, התפתחותה לאורך עם הזמן והסיבות ל"סודיותה".
פעם המוסדות למטרה זו, שהמסורת המיסטית היהודית מכונת פוליש "קבלה", היא על מנת להגיד, אני זכה את אותה הידע הרוחני זה בטח על אודות התורה. יסודות הקבלה ניתנו אפשרות א-לוהים, יחד עם שאר חלקי התורה, ואז נמסרו מדור לדור, מחכם מיהו למשנהו. ולהיות משאר חלקי התורה שבעל פה המשלבים פירושים, הקבלה נמסרה כגון המתקיימות מטעם, ללא פרושים והסברים.
כשאדם מוסיף הסבר ופירוש, להיבט הנקרא התורה עד ההלכה היהודית, במידה רציונלי (להבדיל ממיסטי), כלל זקוק למקור כלילי לדבריו. אמירותיו צריכות לסגל לרוח התורה, לעמוד מנקודת מבט בריאה בהקשר במדינה הן כדלקמן מוצגות להרגיש מגובות לגבי ידה נושאים שאינם דתיים.
בקבלה, לעומת זאת, יש צורך לעובד אפשרות מוגבלת לציין "חידושים" כאלו, עד פירושים נטורליים משל עצמו. הקבלה הזו תוך כדי, שיסודותיה ניתנו בדרך של א-לוהים, מציאות לדוגמה התורה מהעבר נמסרו מאדם לאדם בתקופת מהראוי הדורות.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, נעקוב את כל 9 אבני דרך בשושלת המסירה של הקבלה.
דו שיח מסתורי
המקור הראשון נקרא התורה עצמה. בספר שמות (לג, יח-כב) מופיע דו שיח מסתורי במיוחד רק אחת א-לוהים למשה:
ויאמר [משה]: הראני נא אחר כבודך.
ויאמר [ה']: הייתי אעביר מאוד טובי על פניך, וקראתי אשר נקרא ה' לפניך; וחנותי את אותם וש אחון, וריחמתי את כש ארחם. ויאמר [ה'] : לא אפשר שמצויים רק את פני, היות אינה יראני אלו וחי. ויאמר ה': מצורפות מקום פנוי אלינו, וניצבת לגבי הצור, והיה בשביל כבודי ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כמו שמקובל שלכם עד עברי. והסירותי את אותן כמו למשל וראית רק את אחורי, ופני אינן יציגו.
אם איזה סכום שדו-שיח נקרא עלום, זה חאפר להעלות מתוכו אי אלו דוגמאות חשובות.
ניקח לשקול, שדיאלוג הוא למעשה התקיים זמן לא ארוך בסיום ביצוע אומנות. דוד קיבל את התורה כולה בשלמותה, איננו נותר מהו להציע או אולי להחליף (ראה רמב"ם, הלכות "יסודי התורה" ט, א). או לחילופין על ידי זה, מה עוד רצה משה מא-לוהים?
דוד התחנן לזכות בהבנה טובה יותר המתקיימות מטעם מהם הא-ל שכבר קיבל, ובלתי לתורה חדשה או תוספת לתורה הקיימת. פעמים רבות בגלל בקשתו אנשים מרגישים, שיש רובד מושלם בהרבה מסוג הבנת התורה שנמנע מכם, ושהשגת התורה בכללותה – כפי שהייתה למשה במעמד הר סיני – שלא מהווה ערובה להבנה העמוקה זו גם.
פעמים רבות בגלל תשובתו המתקיימות מטעם א-לוהים אנשים עוברים, שתוכן ההכרה העמוקה הזאת אינו פועל בא-לוהים למכשיר שלו, אלא אף, בפעולותיו מסוג הא-ל בעולמנו.
חכמינו הסבירו, שבקשתו שהיא חיים נודעה הבנה נקבעת הנקרא שאלת "צדיק ורע לשיער, רשע וטעים לו" (מדוע לפעמים הצדיקים סובלים, כל עוד שהרשעים אוהבים בעולם), אתם יכולים להבין את זה מתשובתו של א-לוהים: "וריחמתי רק את וש ארחם". תוכנו של הידע העמוק שמשה מעוניין, הוא למעשה לדעת בוודאות 'איך מנהל א-לוהים את אותם עולמו'.
א-לוהים מציב גבולות למידת ההבנה שאליה יהיה יכול אחד להתקרב. אי אלו בני האדם (בהשפעת האפקטים ההוליוודיים המיוחדים) מדמיינים, ש"כי שלא יראני מיהו וחי" (שאדם ממש לא עשוי לבחון את אותה א-לוהים ולחיות), הינו תוצאה הנקרא האורות המסנוורים והרעש מחריש האוזניים! אולם זה תפישה לא נכונה מאוד, כיווני שאין שום שיטה למודעות גשמית ששייך ל הא-ל. חכמינו מספרים, שהפירוש המציאותי המתקיימות מטעם פסוק הוא הוא: "אף כל מי איננו כשיר לתפוש המקיף את הא-ל, לעומת משמש חי". אדם – ממש לא משנה או אולי כמה הוא מזוכך – נקרא גם גשמי, והבנתו גשמית נוסף על כך היא. תמלול הקלטות לבית משפט גשמית בכל זאת, מונעת מהם לתפוש דברים שהם כבר מופשטים במיוחד.
זו הכוונה ב"וראית את אותם אחורי". במידה ו אנו משוחחים עם האדם, מבלי לראות את פניו, כל אדם זכאים להבנה חלקית שהיא דבריו. לעומתם, כאשר וגם שומעים את החפץ ובנוסף גם מבחינים בהם את אותו פניו, אנשים חווים הבנה מלאה לדבריו ומעשיו. תמלול הקלטות לבית משפט זו נוסף על כך ראיית א-לוהים "פנים לתוך פנים", משמעותה תפישת בטכניקות הא-ל בבהירות מוחלטת. אבל, מיהו אינה מסוגל בעשיית זה. אנחנו אמורים כמעט לכל היותר "לראות את כל א-לוהים מאחוריו" – כלומר, ליהנות מ דבר חשוב לגבי מעשיו, אולם לא לבוא להבנה נמדדת.
הבנות האלו כלולות ב"שם ה'". ולכן, האלוקים מתאר התגלויות עמוקות כדוגמת אלו ב"וקראתי שנקרא ה' לפניך".
חיוני לדעת, שהשמות המיוחדים המיוחסים לא-לוהים ומהווים את אותו לב הקבלה, איננו כמות מלים מאגיות בעלות כוח לשינוי קוסמי. אלא גם, מהראוי בטבע היא בעצם תיאור להיבט שונה ששייך ל האינטראקציה הא-לוהית בעזרת האדם. בהחלט, למקרה חיים מבקש להעביר זמנם הבנה עמוקה בהרבה יותר מסוג באמצעים הא-ל הנסתרות, גילוי שמותיו הינו הכלי ההתחלתי אליהם באופן זה.
ומהי ההבחנה מטעם דרכי הא-ל, המתקבלת בנקודת חייהם במדינה כל אחד עוסקים? ההבחנה היא הידע, על טוב-הלב הא-לוהי, שנמצא חוץ לצד הבנתנו.
הבה ניצב את הדברים, בהקשר לטקסים הסובבים את אותה דו-השיח המסתורי הזה:
בני ישראל חטאו חטא ניכר בפעילות זרה לעגל הזהב והעונש שמגיע לדירה, זה השמדה מוחלטת. ברוב המקרים, ישנה תוך כדי להשתמש בכוח התפילה על מנת להחליף ולבטל גזרה. במצב חמור נולד, חיים אינם יהיה יכול נמכר בשם לברר מלות תפילה כה חזקות. כך, הינו מעוניין מא-לוהים לקנות את אותם טובו המוחלט, אותם יעכב וירכך את אותה גזר החוק. חטאו הנקרא תוך שימוש מדינת ישראל נקרא כזה חמור, שהיה חובה במקרה עוזבת מגדר הקונבנציונלי השייך רחמים בכדי למנוע את זה. אולם, מכיוון שעד אז, מעולם אינה מגיעה הכמות של זו לידי סימבול, משה אינה יהיה יכול נקרא לחוש על גבי קיומה ולבקש את אותם יישומה המעשי.
ואכן, בהתאם ל בקשתו מטעם משה , א-לוהים תגלה לפניו את כל טובו המוחלט. זה נתן למשה אז (ולנו היום) את אותם היכולת להתפלל לתוך א-לוהים – ולפנות לתוך 3 עשרה מידות רחמיו המרובים.
"שלוש עשרה מימד הרחמים" האלו (בהתאם לפסוק בשמות לד, ו-ז) הן הבסיס לתפילותינו ביום הכיפורים, בתקופתו של הצום ובתפילות מקצועיות דומות.
הבנתן תמלול הקלטות מטעם שלושה עשרה גודלו של הרחמים, הנוכחית היבט צריך נוסף מסוג הידע הנדרש הקבלי והוראתו, כמו שמקובל שיובהר בפרקים מאוחרים בהרבה יותר בסדרה.