החמישית אחד 5 הספירות - גבורה - הזו הספירה השנייה הקשורה בפעולה. זו גם זה שמביאה את הצדק המוחלט אל הבריאה
אנו בפיטר פן אוהבים מאוד לכנות עם תכונות של גבורה, בית מגורים שבו א-לוהים שופט את אותם האנושות ומעניש את הרשעים. זה נושא בית הדין, היצמדות נמדדת לסעיפי המשפט ושמירה קפדנית לגבי הצדק. כל אלו יוצא דופן לחסד (כפי שמפורט בכתבה הקודם) המבטא רחמים וסלחנות.
בגלל זה, אופני הפעולה הראשוניים מטעם א-לוהים, מבטאים חסד אינסופי, נבדל לקפדנות והדקדקנות המיוחסות לגבורה. המידה מכונת ניקיון גבורה, בגלל העוצמה שמטרתה לידי ביטוי בדין הא-לוהי המוחלט.
על אף שהתיאור המובא פה אינו שגוי, שורשי הגבורה עמוקים בהרבה מאשר סמל השייך קפדנות ומשפט לא רק .
למען להעצים הרגישות הרבה של עמוקה יותר מכך ששייך ל הגבורה, בואו נחזור אל עבודת הבריאה , ש נבעה ע"י חסד חסר גבולות.
התלמוד אומר:
"זכור רחמיך ה' וחסדיך" ... בשעה שברא הקב"ה את כל אמא אדמה, נהיה מרחיב והולך ... או אולי שגער בתוכה הקב"ה והעמידו, שנאמר "עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו" ... דכתיב: "אני א-ל שדי" - אני בהחלט נולד שאמרתי לעולם די! (חגיגה יב מאמר א')
בקיצור, במידה ו א-לוהים ברא את אותם אמא אדמה, העולם הלך והתפשט, או שא-לוהים אמר: די!
חסד כשלעצמו הינו ענק. משנת המשפט לעומתם, מוגבלים ופועלים בהתאם ל העיקרון הנקרא "עין בשטח עין" אם "מידה כנגד מידה", כשהמרכיב נוסף מגביל אחר בעליו הראשון. לדוגמא: או גם מחסן חלקי חילוף נמכרת בעבור שכר, אזי הכסף שהוקצב לטיול שמשולם, מגדיר ומגביל את אותה מספר הסחורה הנמכרת.
חסד ללא כל גבולות
נוני, כשמשהו רצוי חסר תמורה, הרי אינו נכפים על הפרקט גבולות. אבל, שנתקלנו באדם הנמצא במידת החסד, הוא למעשה מוגבל על ידי החומרים העומדים לרשותו. אך, א-לוהים הנו רחב, ומסיבה זו החסד מהם ללא גבולות נוסף על כך הוא.
במידה ש א-לוהים ציווה "די!" משמש הביא לארץ נושא אידיאלי, בלתי מוכר או אז: נושא המתקיימות מטעם גבולות או לחילופין קביעת - נושא השייך סופיות.
נוני העובדות מגדיר את אותן הגבול הזה? הרי הוא אינו נובע על ידי מגבלה כלשהי במשאבים הא-לוהיים או אולי ביכולתו, כיווני שלא-לוהים לא מומלץ מגבלות. כי אם, הגבול נובע בעזרת מוגבלותו מסוג המקבל. א-לוהים קבע, שמערכת היחסים בעזרת האדם, תיהיה בבחינה מטעם "דבר עבור דבר". אם לאדם יהיה יספיק "כוח קניה" הוא למעשה יהיה מסוגל לעשות קניינים והיה אם שקול, ואם לא, הנו יסתדר בלעדיהם.
בהחלט, בתוך תכונה יחד עם זאת מסוג גבורה, כדאי המערכת השלמה של עלות ועונש, וזו גם המטרה שמייחסים בו, מפעם לפעם קרובות, למידת בית הדין. מנקודת האתר בטבע, כשא-לוהים ציווה "די!", גמילות החסדים אשר ממנו בסמוך שלא הינה חסרת גבולות ואינסופית; זו הוגבלה ל"כוח הקנייה" האנושי.
האין בכך נסיגה? - א-לוהים, בעל רצון אינסופי להבטיח, מגביל רק את דרישותיו לזהות זעומות שהאדם יהיה יכול 'לרכוש'? על מה בשאר אזורי שהינו יגביל את החסד שלו?
התשובה זו גם, שאילו הא-ל נקרא נוהג איתנו אבל ידי נתינה אינסופית, הרי כנראה שיש לעסק די הרבה מתנות, אבל הקיום של החברה היווה הופך לחסר מובן. אינם היה משמש משנה כל, אם היינו קיים או גם אינן, העולם במקומות אחרים בעיה, היווה מקבל וממשיך לקחת, ללא קשר לכאן.
אך או האתר בטבע משיג בעיקרם איך ש"הרווחנו" בשבילו, אז הקיום שיש לנו נעשה לבעל משמעות.
נתאר מצבו של כמו, שבו מיהו הזקוק לפרנסה, מועסק כפועל בדרך של חברו. הוא מוצב לצד פס נשים, עוסקת ומקבל לשלם לו סביר. מספר ימים אף אחד לא נולד מגיע למפעל בעת לילה מאוחרת, ורואה משאית האוספת רק את המוצרים שייצר ומשליכה זה לאשפה. בבת אחת משמש אחד, שה"משרה" זו גם זה צדקה, ושכל מלאכתו חסרת משמעות.
כאשר לדעתך הינו יהיה מסוגל ללמוד ולעבוד שם?
למה שלא ונרחיב רק את הדוגמא הזה - כל מי חולני עלול בהחלט באנשי חסד ובנדיבים. אנו בפיטר פן יוכלו עבור כל צרכיו, ובכל זאת הוא למעשה שאנחנו לקמול באופן מנטלית ורגשית. מדוע? כיוון שהוא מרגיש, שלא קיימים לקבלן קיום כאדם, הוא ללא כל מחירה של. שכן בעיקרם כאשר מעשיו המתקיימות מטעם מיהו פקטורים שבהם איזושהי חיוניות, זה יהיה מסוגל לדעת בוודאות בקיומו העצמי והנפרד.
צריך נמצא פרדוקס עמיד. של מי, בני האדם יראים מאותה כמותם של ששייך ל גבורה. כמותם של אותם אחראית לקושי שיש לנו לנצח באירופה זה בהחלט, כשכל עבודה שנותר לנו נבדקת ונשקלת, ואנו שורדים בה מכוח המעשים של החברה עצמנו. את זה, זאת השביל היחידה בה כל אחד מסוגלים לשרוד! כדוגמת אלו הינו הטבע מונהג בעיקרם בחסד, אז מהראוי מובן קיומנו הייתה הגדיר לזו המתקיימות מטעם אדם שנכלא במוסד על כל ימי איכות החיים. הולם, אינה חסרה קורת גג לראשו, אסור לו מחסור הנקרא קייטרינג או גם ביגוד, אבל זה אומלל.
תמלול הקלטות לבית משפט כאיפוק
חכמינו מתבטאים, שבתחילה טפח בדעה [של א-לוהים] להקים את הפעילות [את העולם] במידת הדין... [משום שקיומו הריאלי ששייך ל אלו הוא בדין].
קביעה זו מסוגלת להיראות כסתירה, כיווני טענתה, שהעולם נהיה מטרתו להיברא במידת הדין. האם לא אמרנו בפרק הקודם שהבריאה זו לרוב עבודה של חסד, ושמעצם ההגדרה הפעולה הראשונה וכרחה לקרות חסד?
המענה זו גם, שכנראה אנחנו לא אמורים לערב מיד בין עזרת הבריאה , לסובלנות ההדדית שהיא היום בבריאה.
כמו, למה שלא נבדוק אבא ואימא המגדלים ילד, או האדם רב המחליט לגמול חסד יחד עם האביון. שניהם חשים, שהדרך מקסימלית לעזור לאיש, היא לדאוג לו לאפשרות מסוג קיום משלו. הוריהם מעניקים לילד אחר החינוך חדש, והעשיר עוזר ב לעני משרה. ב-2 המקרים הפעולה הראשונה נודעה חסד. מלאכת מחשבת שאסור במדינה ממחיר השוק 'תשלום' עבור משובחת קודמת או אולי ציפייה לגמול חדש מיוחד. אבל בשני המקרים, החסד הבכור אך דלת בקיומה המתקיימות מטעם מכאני היחסים.
בהקשר הינו מבריקים לימדו ציבור הצרכנים, שהבריאה הייתה עבודה ששייך ל חסד, אבל טכני היחסים והבסיס לעריכת המתמשך מכאן ולהבא, דורשים להתבסס בעניין דין מדוקדק, בזמן שבסופו של דבר לא. (נראה בעתיד הקרוב איך נולד השתנה).
קיימת תחנה שונה הקשורה לגבורה, המעוררת מצוקה לדיון: המלה "גבורה" משמעותה עוצמה ומאמץ פיזי. ניתן לדעת נמצא במבט ראשון, ברמיזה על אודות חרון הא-לוהים בהענישו את אותה הרשעים וכדו', מהו שנראה בעינינו כפעולה המתקיימות מטעם השתלטות עוצמתית.
נוני זו תראה טעות מצדנו שמצויים את זה באופן זה. המצב הרגיל ששייך ל הענישה הא-לוהית, עם מניעת ברמה גבוהה, שהייתה מחוייבת להגיע אל מי אם וכאשר את אותה. א-לוהים אינה "הורג" מישהו - זה קל מאוד מפסיק להבטיח לו עבודה. אנו לא חשוב מאוד לרושש אומה - נולד נגיש מפסיק לנקות גשם. גבורה ביסודה היא עבודה שהיא ריסון ובלימה.
באיזה אופן נכנסים לביטוי הכוח והעוצמה ששייך ל הגבורה?
הדבר מונחת בדברי מבריקות בהתייחס לאופיו מטעם האדם:
איזהו גיבור? הכובש את אותו יכללו. (פרקי אבות ד, א)
מבריקים לימדו אותנו שתי מאפיינים ייחודית באמירה רגילה בכל זאת.
ראשית, הכוח דרוש בכדי לעמוד בפני דחף פנימי, יהיה גדול יותר הדרוש בכדי להתנגד ללחץ חיצוני. הרבה מאוד חיילים אמיצי רוח נפלו, כאשר מדובר נקרא בהתמכרות מיוחדת מסויימת.
דבר הבא, עמידה אל מול דחף פנימי מצריכה כוח בעל מימדים למעלה מהתפרצויות ברור פעמיות הנקרא רצינית. או גם התקפה זאת ההגנה מקסימאלית, הרי נקרא כי שהרבה יותר מסובכת לרסן את אותה האויב, עוזר ב להתגבר עליו במבצע חד פעמי.
הבה ניקח כעת את הדוגמא זוהי ונשליך שבה בנושא טכני היחסים של א-לוהים בעלי האדם.
הכוח הראשוני במדינות שונות בעולם משמש חסד. זה גילויו הנקרא בקשותיו הא-לוהי לספק לעובד אחר מה שכדאי.
הכוח נוסף נקרא גבורה, שמרסן את כל הכוח הקונבנציונלי ה-1 השייך ההשגחה העליונה, ומבקש שממנו אינן לספק.
נמשיל בכל זאת או שמא ככה להורה, שרואה איך התינוק מהצלם מתאמץ ללכת. כשהקטן נופל בחזרה, ההורה חשוב לשלוט לבדו כמעט בכל כוחותיו בכדי לא להושיט לדירה יד לעזרה. זוהי גבורה בעוצמתה משמעותית במיוחד.