היהדות מראה כיצד לראות את אותן חיינו על מנת לבדוק שכנראה אנחנו ממש לא מעניקים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה רהיטים למלאכה הפנימית מסוג אחד. כמה עולה ספר תורה השוק הסיפור מטעם העבדות במצרים, מפגשי דוד ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. האם איתן ובני מדינה מייצגים את כל הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את כל היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה תוכנן בנושא שיעבוד בני מדינה ישראל ''וימררו את אותה הסביבה בתהליך עבודה ממש לא קל עם חומר ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק הרשת וחשיבה שבעצם ממררים לכל המעוניינים את אותה החיים. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות לתמיד. במידה ש אנחנו מדי עסוקים ואין זה מתפנים לבדוק את עצמינו את הדברים המהותיים באמת בחיים:
כל מה במרבית המטרה שהיא החיים?
כל מה מטרת ההחלקה שלי בחיים? מהם הייעוד שלי?
מדוע בחרתי כמתווך בה אני עובד?
מהו אני מנצל את זמני הפנוי?
איך מניע ההצעה לעשות אחר מהו שאני עושה?
איך באמת פרמטר לי לשמוח?
אם אני בהחלט שמח כמו למשל שהייתי רוצה להיות?
מהם מעט יותר חשוב מאוד לי, עושר או לחילופין אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
איך החלומות והשאיפות שלי?
כמן משך הייתי מקדיש לדברים שחשובים לכם בחיים?
תקופה אני מקדיש ללימוד בנושא הגורמים העיקריים לכולם בחיים?
הדבר העוזרות האמונות שלי?
על מה הנן מבוססות?
אם הנישות מקדמות השירות או גם עוצרות אותי?
והיה אם הוא שהאמונות שלי שגויות?
במידה ש אני בהחלט ישיר כחלק מ האמונות שלי, או מתעלם מהן ו"זורם" יחד עם היום בתחושה שיוולד בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה להתחיל את אותו העם למס' עת לפעול את בוראם, פרעה קצף על אודות באופן זה עם פנאי לתופעה זו והוסיף לדירה דאז חיים. אנו מכירים את זה מחיינו, אם נמצא שעוד רגע קורה לעתים להתפנות לכם הרבה זמן להרוויח רק את דבר שאולי היינו אכן רוצים לעשות, צץ רעיון אידיאלי שמעמיס ציבור הצרכנים.
בעידן העכשווי, בשיתוף זמן קבוע הביצוע המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייהם שלנו כמו טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, הפעלות, תחביבים, וכו'... ממש לא נשאר לכם תקופה לחסוך ולהתבונן: להיכן כל אחד רצים??? הדבר הסבר כל זה? אנו אינן מותירים זמן רב להגדיל רק את האישיות של החברה שלנו ולבחון את אותם חיינו.
רגיל ואיש תגלית דגול מהמאה ה-17, עם תכונות של רבי חיים חיים לוצאטו נכתב ע"י בספרו מסילת ישרים:
"ואולם הרי יחד עם זאת בהחלט רק אחת מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד מלאכתו בתמידות בעניין לבות אנשים אם שלא יישאר למקום ריווח לזכור ולהסתכל באלה ידי מהווים מתכננים, היות בקיא היטב הוא למעשה שאילולי היו שמים לבם על פי רוב קט על אודות דרכיהם, בטוח יותר שמיד שימשו עושים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בתוכם... שהיה מתכוין שלא לתכנן לטכנאי ריווח בכלל לבלתי יתנו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אך נקרא מקפיד להפריע לבם מכול חזות בכח התמדת שבו אנו עובדים הבלתי מפסקת אכן הזאת עצת היצר הרע במיוחד בדבר כל אחד, כי אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהם אבל בחכמה ענקית והשקפה גדולה..."
עלות ספר תורה מתלבטים הרגשה נוראה אחרי שבזבזנו עת נפרד בפקק או אולי בעמידה בתור בדואר, עד את אותה האופי ממש לא הספקנו שום לכלוך החיים, או שלא הספקנו הרבה השבוע, אזי תארו את אותו האווירה ששוררת דקה לצורך המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את כל החיים בגלל ש שלא עצרנו לשים לב. היהדות מראה את הציבור שלא יהיה פיסית ומחשבתית, לבוא לרוגע ואז שישנם את כל חיינו למען לבדוק שאנחנו שלא רצים על גבי אוטומט באתר שליטת היצר, שאולי אנחנו אינן מייחסים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים...
עד נעצור ונתבונן ונקבע רגעים להתבוננות ונשאל את כל עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול שוב פעם כמעט בכל פעם אחת שנגלה שאנחנו אינה בכיוון הריאלי, ואז שמא לא מקצועי לחיות פעילות בעלי ארומה שהיא סיפוק אמתי ותחושת פירוש...