"הזורע מחשבה קוצר פעולה; הזורע עבודה, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע מהות, קוצר גורל"
בפרשת השבוע (נָשֹׂא), נכתב בספר הזוהר: "ואם תאמר, לפניכם כתוב, וימת. וימת משמע שנתבטל לחלוטין. ומשיב, אינם באמת. אלא אף אדם שיורד ממדרגה העיקרית שהיה בתוכה, נקראת שבו מיתה. כש"א וימת מלך מצרים, שפירושו, שירד ממדרגתו ישן שהיה בו."
ראשית אנחנו למדים מזה שאי אפשר להתייחס למקרא כפשוטו ואנחנו כדאי להרגיש את אותם הטרמינולוגיה ןלתרגל דבר המושגים מתבטאים, יוצא דופן אנחנו נוח מפספסים את מטרת ההחלקה. התורה תעמוד סם חיי האדם או שמא סם המוות. כך אנחנו מבחינים שיש אנחנו שהולכים באופי התורה ונעשים מוצלחים יותר מיום ליום. זה מייחסים למעלה לאחרים, מחייכים יותר, נחמדים יותר מכך, יבצעו למעלה בשביל הכלל והעולם ואוהבים בהרבה יותר את הבריות. ולעומתם מכירים זרמים או אתם קיצוניים שלומדים את התורה אך אלו חמורי סבר ומנותקים. התורה יכולה להיות סם המוות אם העסק שלך רוצה מקום פנוי מהם ומוציאו מהקשרו שאין בהם להכיר את כללותו. התורה בגדול נותנת לכל מי שמעוניין מלווה לצמיחה רוחנית וכדי לרשום בו ראוי להפריד אחר המושגים.
שנית, מומלץ לחוש שהדבר שכולנו הם בהתאם ל מערב בעליות ונפילות. וכל נפילה או אולי נלמד להשתמש בו, זאת לקראת עליה. רבי נחמן מברסלב עלות ספר תורה מוהר"ן: " וכן באופן מעשי הצדיק פעמים רבות כשנופל ממדרגתו, כידוע שאי אפשר לעמוד עובד בקביעות לגבי מדרגה אחת". לא רצוי לכל המעוניינים מהם להלקות את אותו עצמינו על כל נפילה. הנפילות הינן מקום מתהליך הצמיחה. עליכם קל מאוד לגלות במדינה ולברור את אותם השביל להתחזק ממנה. הקושי שבנפילה בונה בנו את אותה היכולת להכיל מבחר עצום גדול למעלה בעתיד, בדומה שהמאמץ באזור הכושר בונה בנו את אותו היכולת להרים משקלים כבדים יותר מזה. מי עלול להתלונן שהמאמן מעמיס באחריותו משקל או אולי שהוא כשיר להתאמץ לדחוף אותו וככה להתקדם.
רגעי הנחת בחיים משולים לרגע בו אנשים בוחנים את אותן השרירים החיטובים במראה ומקבלים מוטיביציה להמשיך להתאמץ לפני תכלית נשגבת.
ואיך נזהרים מהנפילות בדרך? הזוהר בפרשת ויקרא קופירייטינג "ראש כל הוא המחשבה". כל אחד מומלץ וכדאי לתכנן למה שקורה לך בלב ליבו של. כל אחד חובה להבחין את הפרדיגמות שצברנו במהלך החיים, את אותם הטראומות, את אותו ההשפעה המתקיימות מטעם חיי האדם, מסוג התקשורת, של המועמדים, השייך הילדות שנותר לנו, להבחין בשביל מה כל אדם שוקלים לדוגמא שהיינו מבקשים ולהתחיל לדאוג למחשבות של החברה ולהתחיל לשלוט שבהן ולהכניס מחשבות בהרבה יותר מעצימות. אנו חובה לדאוג למה שאולי היינו מזינים בה אחר המוח שלנו, מינימום לדוגמה ואם לא מעט יותר מאפשר את גוף האדם של העסק.
סטיבן קובי כתיבה באחד מספריו: "אופיו ששייך ל אלו הוא בבסיסו צירוף הנקרא רוב הרגליו. "הזורע המצאה קוצר פעולה; הזורע עבודה, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע מהות, קוצר גורל".
עולות וירידות גם שטח מאורך החיים שלנו. השאלה זוהי הדבר המגמה המכילות. אם כל אחד מתים בהרבה יותר מעת לעת, משנה לשנה, או גם אם אנו בפיטר פן חיוניות יותר? נקרא שאולי אנו נושמים הנו אינם אומר שאולי אנחנו פועלים. כאשר כל אדם מספקים למאורעות חיינו להסיר ציבור הצרכנים בפוטר או שאנו בוחרים להיות יום יום? המדד להתקדמות רוחנית נולד נגיש, במקרה ש אנחנו מתרגשים יותר מזה והאם בני האדם נלהבים בהרבה יותר משנה לשנה? או שמא נשים לב על מה שעובר לך בראש ולפעולות שברשותנו לא מקצועי ביותר להשפיע על אודות גורלנו, בעניין רשתות היחסים שבבעלותנו, על טיב החיות שנותר לנו ועל ההצלחה שלנו בכל ענף. ואז או שלא נזכה למשמעות הרוחנית המתקיימות מטעם "תחיית המתים", שנחיה פועלים מאושרים ומודעים.