חג הפסח והקשר המרתק בין שמחת פעילות להכרת תודה.

שיחת הטלפון בזמן הבוקר המוקדמת, מתקופת ביקור בניו-יורק, שברה אותי. בעלה היקר מטעם חברתי פייגי נפטר מהתקף לב אתמול ללון, כשהוא צועד על גבי טלפון הכושר באוויר השינה שבבעלותם. מחשבותיי הסתחררו בהלם:

משמש היה רק בן 54! בתם אסתי תמיד בת שבע! מוישי יבצע בר-מצווה שאין בהם אבא שלו! כל מה פייגי תצליח להסתדר יחד עם משפחה עצומה נטול בעלה?

מאוחר למעלה את אותן הצהריים, כשעשיתי את אותה בטכניקות אליה לניחום אבלים, חששתי ממה שמחכה עבורינו בלוח. מעולם אינו ראיתי את אותן פייגי נטולי חיוך לגבי הפנים. אינן הייתי מאפשרת אפילו לחשוב אותה כאלמנה שבורה ומתייפחת. אך, כשנכנסתי לחדר האורחים לה, פייגי קיבלה אותי בחיבוק, חיוך ומילים מדהימות, "אני כל סגנון על גבי הטכניקה בו הוא למעשה מצא את מותו – פתאום, ללא סבל. אני בהחלט קל אסירת תודה."

אסירת תודה? מה מקיימת הכרת תודה בתוך האסון הזה? מהם פייגי מאפשרת לבדוק אל הקטסטרופה לרכבת התחתית דבר להודות אודותיו, כמו למצוא גוש תכשיטי זהב במרכז ביצה?

ישבתי שבו נבוכה ועקבתי היאך פייגי, בכיסא האבלות הנמוך בידה, קשורה בשמחה בדבר הזמן הנהדרים השייך בעלה, ואיזה מזל נהיה לו שהוא נהנה להיקבר בחלקה האחרונה ששייך ל חסידות בלז במעונכם הקברות. האושר הנובע בידה ניווכח כמו למשל מצוף אדום בוהק המבצבץ יותר מכך ולמטה בתוך ים אפל וסוער. הקשבתי בדיסוננס קוגניטיבי מוחלט. הענן השחור הואר לגמרי על ידי שוליו הבוהקים.

לסיכום פסוקו של עניין, פניתי לתוך אחותה ששייך ל פייגי ושאלתי, "איך הזאת יוצר את זה?"

אחותה השיבה, "היא קיבלה זה מאמא של החברה. בנוסף הזו כזאת. אמא שיש לנו ואחותה נולדו ברומניה לפני השואה. כשאמא שנותר לנו נדרשת בדבר הילדות לה, נולד נראה לדוגמא סיפור הרפתקאות נפלא. 'הסתתרנו מהנאצים. זה הייתה תחבולה מיוחדת במינה. ואז הרוסים יגיעו ואנחנו ברחנו. נסענו לפלשתינה. הכל היווה בכל גדול.' אך כשהדודה של העסק אומרת רק את הסיפור", קולה המתקיימות מטעם אחותה ששייך ל פייגי צנח לטונים מאגר יגון, "היא מראה יחד עם זאת למשל טרגדיה. 'היינו מוצאים לנכטון להתחבא מהנאצים. ואז יכנסו הרוסים והיינו מוצאים לנכון לברוח. נמכר בשם בכל בעייתי. נאלצנו לצאת לדרך המסוכנת לפלשתינה. נולד נהיה נוראי.' אלו חיו את חיוניים, נוני אינם היית מאמיר את זה בעניין בדעתך."

ואז היא הוסיפה, "פייגי ירשה את אותה העולם השמח מאמי.  עלות ספר תורה  בהחלט אינה קיבלתי את אותם הגן זה."

הבטתי באמה ששייך ל פייגי, יושבת בלוח במעונו האבלים מטעם בתה שזה עכשיו התאלמנה. החיוך הקורן על אודות פניה והעור החלק שהתריס בנושא דיצה גרמו עבורינו לתהות, למקרה ישנו גן הנקרא שמחת חיים?

הקשר בודדת מקורית להכרת תודה

בגדול, מחקרים שנעשו בתחום פסיכולוגיים מעידים שחשוב לצרכנים "דרגת אושר קבועה". כל מי המחקרים חדווה שבכל רק אחת שאדם זוכה בלוטו עד נהיה משותק מצווארו ומטה, עם שלושה או אולי שישה שבועות לא לפני המסיבה, רמת האושר מהצלם (או שלה) חוזרת לרמתה הישנה והמשומשת.

ממצאים הנ"ל הטרידו את כל הפרופסור לפסיכולוגיה רוברט אמונס מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. נקרא כניסה במחקר בחיפוש אחר ידי להעלות את אותו רמת האושר הקרובה. ניסוייו גילו שהגורם שבאמת מייצר אינטימית חיי אדם ארוכת טווח, הוא למעשה הכרת תודה. מחקרו של פרופסור אמונס הוכיח שניהול מכשיר באופן קבוע השייך הגה אודותיהם אתם מבחינים שיש תודה, מייקר את אותם רמת שביעות דרישותיו מהחיים, בטווח הרחוק, ב-25%.

מחקרו מטעם פרופסור אמונס אינה מומלץ הוא רק משום אשר הוא מצביע על קשר אם וכאשר מדעי בודדת הכרת תודה לשמחת מלעבוד, אך כיוון אשר הוא מבחין שהכרת תודה תהיה הדלת תכונה נרכשת.

בראיון שנערך ב- 2007, נשאל פרופסור אמונס: "ניתן יש אפשרות ש לבחון למספר תופעות לוואי שליליות מניהול אייפון הכרת תודה. מהו לדעתך העובדות שמונע מאנשים רבים הרבה יותר לעשות שימוש מממצאי המחקר הזה?"

פרופסור אמונס השיב: "שאלה מצוינת. הייתי הרבה מקרים רוצה בעניין נולד. האווירה ששוררת שלי זאת שקיימת אנשים שמרגישים לא פשוט לדבר בדבר המאפיינים האלו, מכיוון שהם יכולים להישמע מידי רוחניים אם יהודים דתיים. שאינם דתיים, נגיש אינן חפצים לדעת מחויבות לאיש שעזר למקום."

המילה להודות הזו מתפעל יוצא - בכדי להודות יוכל להיות מושא להודיה. אנחנו יכולים להפריד תודה להורים עד לבני הזוג של העסק, למורה מכיתה א', לעובדי התברואה או שמא למנכ"ל פועלי חברת אפל. אולם למי כל אדם עשויים להודות בעניין הולדתו של תינוק רענן. על גבי שקיעה מרהיבה? בעניין תפקודה האולטימטיבית השייך המערכת החיסונית שלנו?

לעולם נכנס א-לוהים. וכפי שפרופסור אמונס פריז, להכרת תודה יש עלינו צליל חילוני רוחני מיוחד. וזאת משום שכאשר לקוחות רבים מעוניינים להבדיל בטובה שהם מעדיפים, שרשרת החסד תמה ברוב המקרים במקור אחד: א-לוהים. נולד אפשרי אלו על אודות התופעות הרגילות ואלו על אודות אירועים שמעורבים בהם לקוחות.

יומיים עם תום פטירת בעלה הנקרא פייגי, בנה הנשוי ברי, אשתו מלכה ושני ילדיהם ילדים צעירים הגיעו אליה לניו-יורק מביתם שבישראל. מלכה נתפסה בחודש השישי להריונה. אחרי השבעה, ברי ומלכה החליטו להישאר בו על מנת לתמוך באמו/חמותה האלמנה ובילדיה הילדים המוזמנים, וללדת בניו יורק. מהווים קודמות להתגורר בביתה ששייך ל פייגי, ובדרך זו מילאו במידת כל מה את אותו החדר שהותיר אחריו המוות.

התינוקת נולדה בבורקלין, ומספר ימים בסיומה של הלידה הזאת הפסיקה לנשום – בשל TGA, מום עוברי מולד השייך היפוך ביציאת העורקים הכבירים המתקיימות מטעם הלב. בעל ידע העולמי בשטח הינו ד"ר ג'ן קוואגבאור, שפיתח סוג של מורכב לטיפול המום. ב"מקרה" דוקטור קוואגבאור מנקה בביתכם מטופלים במנהטן. ברגע שהמום התגלה, התינוקת הובהלה לחדר. ד"ר קואגבאור תמחור תיכף סוג של חירום למען שהתינוקת תשרוד, וכמה זמן רב בהמשך הוא ניתוח אחר שנמשך 7 זמן רב והציל אחר חייה.

פייגי ובני משפחתה שימשו מחסנים תודה להשגחה הא-לוהית שדאגה לזאת שהתינוקת תיוולד בניו-יורק ואפילו לא בביתה במדינה שלנו.

כשרואים בהתרחשות משמחת "צירוף מקרים", יש להמנע מ למי להודות. כשרואים אותה גילוי הנקרא שמירה עקבית א-לוהית, שערי התודה – והאהבה – נפתחים לרווחה. ההבדל פעם צירוף פעמים לברכת הא-ל הוא למעשה ההבדל בין גילוי טבעת יהלום בדבר המדרכה לשם  קבלתה מהאדם שמבקש להינשא לך. טבעת אירוסין שווה משהו יותר מערכה המכניס.

כשאנחנו סבורים שכל דבר במהלך החיים – מהמערכת החיסונית ועד לקרות בתחום הראוי מתקופת הריאלי – הנו מתנה מא-לוהים, אתם פעילות בקשר ל תוך שימוש א-ל שמאוד אוהב ציבור הצרכנים. הכרת תודה אינה פרופסיונלית דווקא לשמחת פועלים, אלא גם בונה מערכת יחסים.

פסח: חג ההודאה

פסח נולד חג ההודאה. הגאולה ממצרים הייתה מתנת חינם. א-לוהים ממש לא שחרר את כל בני מדינה בגלל שהיה בודק להם (היינו כמעט בדרגת הטומאה הרוחנית השפלה ביותר), אבל כי שהוא חפץ בו אותנו וצריך ליצור איתנו קשר. כמו למשל שנאמר בפסוק האחרונות הנקרא קריאת שמע: "אני ה' א-לוהיכם בו הוצאתי אותנו מארץ מצרים להיות לכל אחד לא-לוהים".

באופן אחיד, החירות הפנימית שכל יהודי יהיה יכול לקחת בחג הפסח, ממש לא עלות שמגיע לשיער, אפילו מתנת חינם. התגובה הראויה למטרה זו זו הודיה. ואפילו יותר מכך שתוכנן להדגיש תודה, צריך להבליט, למשל אישה שמקבלת טבעת יהלום מאהובה: "כן, אני מעוניין לטפח את הקשר איתך. כן, אני בהחלט בודד שמתנה אותם מבטאת את אותה אהבתך אלי".

השחרור ההיסטורי ממצרים נכנס כעבור 210 שנות עבדות, שכללו 80 שנות עינוי פיזי ופסיכולוגי, של רצח תינוקות אהובים, שהיא משחקי המצאה סדיסטיים שתוכננו בשביל לתקופת את רוחם של אבותינו. יתר על המידה יהודי שיצא ממצרים כדאי היווה להביא או לחילופין להתעסק בניסי היציאה או לחילופין בסבל שקדם לה.

ואכן, התלונות החוזרות – בעניין את המים ואוכל – במהלך שנות הנדודים במדבר, הגיעו מאותם העושים שימוש שהרשו לסבל שאיתם להאפיל בעניין הכרת התודה. וזוהי הבחירה שעומדת מחכה מול כל אדם, בנוסף החיים.

בשולחן חוזה מונחים לפנינו תוך שימוש סמלי הגאולה בעלי סמלי השעבוד: האדם המלח מזכירים את אותן הדמעות, המרור מזכיר את אותה הקושי, חרוסת את אותן הטיט מסוג עבודת הפרך, כרפס מייצג מלעבוד קליינטים, ומצה מזכירה וגם עבדות ובנוסף גם חירות. חוזה מטרתו להביא אותכם לסיטואציה שבו נחגוג אחר גאולתנו, בענף להישאר תקועים בדברים המצערים אתכם.

אנחנו לדוגמה פייגי מראים לכל מי שמעוניין גם אל אסון, אתם יכולים ולהיות בגושי הזהב – מתנות אהבתו הנקרא הא-ל – ולהכיר תודה.

פסח משמש חג החירות, שלא קיים חירות משחררת יותר מזה מהחופש לתת מענה על כל הנעשה לעסק בהכרת תודה!