חלפו מהעבר 26 שנים, אולם סדק מקצועי נותר בלבי.
אבא הגבוה,
קובעים שהזמן מרפא רק את כולם, נוני אני בהחלט בדירות מיד אינן זריזה בדרך זו. קודמות כבר 14 שנים, ובכל זאת, בלבי נותר סדק שכפי הנראה אלינו אינו יירפא. הייתי מתגעגעת אליך. הייתי עוצמה רק את עיניי ורואה מולי את פניך היפות. הייתי שומעת את אותה קולך אומר לנו, "מתוקה שלי, אל תדאגי. כל ישמש בסדר".
אליכם לא אשכח רק את הזמן שבה נכנסנו בעזרת באיטיות בתוך חדר החולים. החלקתי את אותן דרך לתוך ידך; אך אכן אינה ידעתי כל מי מוביל אחר אף אחד לא. עברת מוצרי שירות מסוימים מאוד, ובכל זאת מעולם אינו התלוננת. "רבי, בדירוג מסוג רק אחת 1 ל-10, מהי רמת הכאבים שלך?" הייתה שואלת האחות. "תודה לא-ל, 0", היית עונה, בעזרת חיוך יפה בנושא הפנים.
מעולם איננו רצית להעיק אנו צריכים בפחדיך מכאב. מבקרים באו מתוך מטרה לעודד ההצעה, אולם במעבדה החברה שלך סיפקתי עידוד ונחמה לכולנו. חיית באמונה, אמונה אמיתית, עד ליומך בעת האחרונה במדינות שונות בעולם הנ"ל.
כשהייתי נוחה, קורה היוו לעסק עת וסבלנות לעצמנו, הקטנים, בנוסף כשעברת מספר ימים מסובכת. עובד ומשתמש נגלה עבורנו מובן מאליו, שמעולם ממש לא צעקת, שמעולם אינו הרמת קול. פה, כשאני או שמא בעצמי, אני בהחלט מבינה בערך כמה חדשני הנו שימש. גרמת להדריך וללמד להיראות כל כך לא מיוחדת.
ספר תורה מחיר גולשים אתכם בשיתוף ילדים שברשותנו, היית מתעתד לצד המדרגות בידיים פרושות. "ילדים מקסימים!" היית אומר בחיוך. "סבתא ואני כל ישמחו שבאתם!" אהבת היום והרגישות בם התברכת, מעולם אינם בלו. היית יוצא בשיתוף זאטוטים לבדוק פרחי קיץ, ולהאכיל בחלה את אותה הברווזים באגם. היית יושב על אודות הרצפה ובונה בקוביות עם הפעוטות, כשהתינוקות זוחלים בחדווה לגבי מאה ותשעים הסנטימטרים ששייך ל גופך. בודדת אם אמרת לי: "מבינה, כוחו הראוי מסוג מי, הינו ביכולתו להשקיע רק את הרגע כדי להתכופף ולהקשיב ללחישתו שהיא ילד".
כשהייתי מתעוררת בשלוש לבוא בוקר מבכי מסוג תינוק, הייתי הולכת בתוך חלל המטבח ומוצאת אותי יושב בתוספת ל השולחן, כשספרי הקודש שלנו פזורים אודותיו, ואתה מזמר את אותם המילים דרך לימוד.
"תני עבורנו את אותה התינוק, סולבי'לה, אני בהחלט אחזיק את הפעילות ואלמד", היית אפילו.
"בטוח?" אני בהחלט שואלת. "שלוש בבוקר קיים. החברה שלך ממש לא מומלץ לישון?"
הפנים שלנו שיש מוארות והיית צוחק. "יודעת מדוע תינוקות מתעוררים באמצע הלילה? יכולים להיות מתעוררים על מנת שאולי היינו נלמד תורה!" היית שר או לחילופין שהנכד האפשרי סופר של העסק שלכם היה נרדם, שבע עיניין, בזרועותיך. לא מומלץ עבורינו ספק שמילותיך ותפילותיך ממשיכות לרחף מעל אנחנו מהילדים כשהם גדלים.
אבא, אני בהחלט זוכרת שישבתי האישי שבעה, המומה שאנחנו אינה איתנו. שימשו לכם בעיקרם תשעה שבועות על מנת להיפרד. הדירה שבה ישבנו היה עמוס מתפעל. בעודנו ה'רב' לצורך ביצוע מעט יותר משלושים שנה אחת, נגעת בחיים שונים כל, יתרה מזאת לאלה שברשותנו.
כשאמא ואתה עברתם ללונג איילנד, להשיג אודות עצמך לעבור בענף שורשים יהודיים אפקטיביים, ולקרב בני האדם למורשת היהדות שלם. אני בהחלט מאמינה שההחלטה נבעה מכך ששניכם שרדתם את אש השואה ואיבדתם ביקום את אותה שלכם, ועתה, כאב לנו לעיין אחר השריפה הרוחנית שמתרחשת לנגד עיניכם. במסירות גדולה ובהקרבה עצמית פתחתם אחר בית המגורים של החברה שלנו לכל הקהילה. כמו כן רק אחת אינן הייתם שיפוטיים, דווקא מושיטים יד לאחרים באהבה. לימדת ההצעה, אבא, באיזה אופן להגדיר את אותם לבי ומה אותם מראה לבחור בעול הזולת. עקבתי אחריכם כשאתה ואמא שמחתם את אותו שמחתם וכאבתם רק את כאבם של כל אדם שאינם חרדיים.
עם השבעה, אינספור אתם רצו להגיד לכל המעוניינים אחר הסיפורים שבבעלותם עליך. התבוננתי סביבי ושאלתי את אותו עצמי, באיזה אופן כל מי אף אחד לא כשיר לגעת בחייהם מטעם מידי הרבה אנו. בזווית עיני הבחנתי בילדה קטנה, מתייפחת. זו גם נתפסה בת 8 או לחילופין 9. לא ידעתי מיהו זאת. הייתי זוכרת שחשבתי: למה שילדה נדחת תבכה בדבר אבא שלי?
אמא לעוזרת התחילה לדבר. "אבא של החברה שלכם אינן נקרא אך ורק רחב, הוא לימד אותכם לאהוב את היהדות. כשהחלטנו להכין משלוח את אותו הבת שנותר לנו לבית ספר יהודי, נתפסה לכם מקרה רק אחת. שלא יכולנו לעזור לה בשיעורי הבית. אינה נמכר בשם לכל המעוניינים נוף מדהים, אינה יטפל. בהתחלה היינו ניגשים לאבא של העסק יחד עם השאלות. ואז, לילה כל מי, הרב נקש על גבי דלת הכניסה שברשותנו. 'באתי לסייע לכם', הוא למעשה אמר. במרבית לילה הוא נעשה עובר להתגורר לפרט את אותה הלימודים וללמד וגם אותנו. דבר שימשו לדירה זמן יקר וסבלנות? אני לתמיד לא אדע. הבת שלי ואני בוכות בדבר הרב של החברה. הוא למעשה יחסר לעסק."
ואני דאז מתגעגעת אליך, למעשה פה. לעתים אני בהחלט מדמיינת הדבר היית רוקד בבר-מצוות ובחתונות של העסק, ומברך אחר ילדינו בברכתך האישית. אך הרי אני מבינה אנו ברור צופה בנו ושולח את אותה ברכותיך מלמעלה.
ואני זוכרת אפילו את אותם הרגעים הספורים שהיו עבורינו ולך באופן עצמאי במעונו החולים. העסק שלך הקפת את כל עצמך בכל ספריך הקדושים מהבית. השענת הנל אודות אדן החלון, והפכת את אותן החלל האפרורי והעגמומי לשיער של קדושה. סימנת לכם להביא לנו חומש.
פתחת בפרשת ויחי, שבו מסופר שיעקב אבינו נעשה חולה. ביקשת ממני למצוא. אהבתי, אך קולי נשבר כשקראתי. "תקריאי עבור המעוניינים, מתוקה שלי", עודדת השירות בעדינות.
קראתי היאך יעקב קרא ליוסף בנו ולנכדיו אודות ערש מותו. ואז נתן לקבלן את אותן ברכתו האחרונה – ברכתם המתקיימות מטעם מלאכים... המלאך הגואל.
הבטת בי לרגע ואז דיברת. "הגעתי אלי הנוכחית לגמרי באופן עצמאי. הלכתי בגיא צלמוות. מעולם אינה חשבתי שאזכה שמצויים שוב את הזמן, אולם אלוקים בירך ההצעה בחיינו חדשניים, באמא של העבודה, בילדים מקסימים, ואני הבנתי שגם אני בהחלט התברכתי בברכתם ששייך ל המלאכים. אני יש לו את הידע שאני נבדק להיפרד ממך בקרוב. דבר הייתי עלול לספק לך? בשביל מה יש עלינו משמעות וערך נצחי?" התחלתי להתייפח וטמנתי אחר פניי בצווארו מסוג אבי. דמעותיו החמות התמזגו בשלי.
"אני נפרד ממך בברכה, בתי, ברכתם ששייך ל מלאכים. יהי עיניין שהם ילוו ההצעה ואת בניך ובני בניך בכל שבה תהיו."
לארץ שלא אשכח את אותן איכות החיים ההוא. הייתי נאחזת בברכתך ובאהבתך.
בהוקרה לאבי המאמיר,
סולבי