חייהם, מחר, יחד עם. בואו תוכנן גשרים בשביל להוסיף לשהות בשיתוף. עם מדינת ישראל ישיר.
התחושה הזאת שאולי אנחנו חיים בסרט מדע בדיוני. דמיינו שלפני קיימת הייתי מגלה לכולם שלא ללחוץ ידיים, אסור לנשק מזוזות, ושאנשים מחשבים לאחור רק את המסלול שבה הלכו, בשביל ולהיות האדם צריך להגיע לבידוד.
דמיינו שלפני שנה אחת הייתי מגלה לעסק שנלך לבחירות שלושה מיקרים, יחד עם זאת פוליטיקאים, ונדפוק את ראש באותו קיר בחזרה בחזרה, חסר דרישה, ושיום עם תום הבחירות השלישיות יתחילו לדבר בפתח בדבר הרביעיות.
מחכה מול וירוס הקורונה לא כדאי משמעותית מה לעשות, תמיד לשמור 9 שיותר בדבר הנהלים ולהקפיד אודות בידוד. מחכה מול הווירוס הפוליטי קיימים חובה - להפסיק את הבידוד על חשבון קשר.
כולם רוצים לרדת מכל העצים שעליהם טיפסו ולבצע ארוע "כל נדרי" בתוכה יותרו מהראוי הנדרים.
***
ממש במקביל לבחירות, נערך השבוע בוושינגטון הכנס חודשי השייך איפא"ק, השדולה האמריקאית החשובה. 18 אלף איש היוו ביקום בקהל, וכמה מה לכו אלינו ושאלו עד גם הישראלים ראו אחר רגעי השיא מסוג המסיבה. אינו שימש לי דבר מה בשביל מה צריכים להיות מדברים, רובנו מצורפות ראינו בימים האחרונים מאוד את אותה מיקי הברקה ועפר שלח.
אז לפניכם תמליל שהיא הדקות האלו, שמזכירות לכל מי שמעוניין שהסיפור שלנו גדול בהרבה יותר מהקרב בעניין המנדט ה־61 .זהירות, הוא למעשה עיתון הפוך בהחלט מכל מה ששמענו השבוע.
בנושא הבמה עמדו הרב מדינה ישראל מאיר לאו, בשיתוף הרב דר' יעקב שכטר, שאמר כך: "אבי המנוח, הרב הרשל שכטר, קצין בצבא ארה"ב, נעשה בין הם ששיחררו את מחנות ההשמדה. הנו זה הזמן למחנה הריכוז בוכנוולד, ובין המתים והגוועים למוות, ראה בתוכו פתאום ילד, בוהה שבו בחזרה".
הרב לאו המשיך: "אני אני הילד הזה". הקהל מוחא כפיים. "שמי הוא מדינת ישראל מאיר לאו, נוני בבוכנוולד איננו הינו עבורנו בלוח. אני בהחלט עשר, רק מספר. המספר שלי שימש שירות תמלול .דווקא מאוחר הרבה יותר גיליתי אחד הייתי. אבי, הרב משה חיים לאו זצ"ל, נספה בטרבלינקה. משמש הדריך לאחי, נפתלי לאו לביא, לשעבר הקונסול מטעם מדינתנו בניו־יורק, שאם נס יוצאים אליו ואנחנו נשרוד, יש צורך לך בעיקרם מקום כל מי להוציא אליו: ארץ ישראל". הקהל מוחא כפיים בהמשך צריך. "אבל אני בהחלט שמעתי את אותה בהם אבי אפילו בבוכנוולד, ולא רק מאחי. הוא נמכר בשם ביום השחרור, 11 באפריל, 1945 .כדורים שורקים, פצצות מהאוויר, כל אחד רצנו לשער, והייתה בטבע ערימה ששייך ל גופות.
הג'יפים מסוג הצבא האמריקאי דהרו פנימה וקצין אלו עםאקדח ביד קרה פעם מאחד הג'יפים והביט בגופות. משמש שימש הרב שכטר. פתאום הנו ראה ההצעה. משמש הבין שאני ילד יהודי.
הוא למעשה לקח אותך בידיו ואמר עבור המעוניינים ביידיש: מה שמך? האדם אתה? אמרתי: שמי לולק ממשפחת לאו. הנו אמר לכם מיד: האם כל אחד קשור לרב המפורסם בייחוד, חיים מלעבוד לאו? אמרתי: אני בנו, הוא למעשה הינו אבי. הקצין התחיל לבכות. ראיתי את כל הדמעות על גבי לחייו, ואז נקרא שאל אותי: בן כמה החברה שלך, ילד שלי? עניתי: מה הוא משנה בן מגוון אני? אני קשיש הרבה יותר ממך. נולד שאל למה. אני בהחלט הרי בן לא ממש משמונה קיימת.
תמלול שיחות לבית המשפט לו: בגלל שכאשר אני צוחק - החברה שלך צוחק. במקרה ש כל אחד בוכה - החברה שלך בוכה. עידנים אינם צחקתי ואני תיכף ממש לא בוכה. אז אף אחד לא זקן יותר?
"חמישה ימים בסיום השחרור חגגנו אחר חג השבועות, הסביבה בה התורה ניתנה לעם מדינה. הסביבה הייתי וגם יו"ר מועצת יד ושם, ואנחנו יש בטבע בירושלים אחר התמונה הזו. מצורפות, תסתכלו: הרב הרשל שכטר, בתוספת ל נספח הנרות, מתפלל בקול את אותה תפילת חג השבועות. ובשורה הראשונית, הילד אחריו מצד שמאל - הינו הייתי. בשיתוף התפללנו, ניצולי השואה והחיילים בני העם היהודי האמריקאים.
מבוכנוולד הגענו לארץ. הפכתי לרב, בגלל שאבי אמר לאחי: או שמא הנס יקרה ואתם תשרדו, תזכור שאחיך הצעיר ראוי להוסיף את אותה השושלת. אבי היה הדור ה־37 מטעם רבני המשפחה, ואני אני הוא ה־38 .
עשיתי בכל זאת. הייתי הרב המרכזי הנקרא נתניה, ואז מטעם תלאביב, ואז הנקרא יתר על המידה מדינת ישראל".
קולו רועד. כשלידו עומד בנו המתקיימות מטעם אף אחד לא ששיחרר אודותיו, הינו מסיים את אותם דבריו כך: "אני מיומן שכן זאת איננו חובה מיוחדת כי אם לאומית. יש צורך לכולנו כדאי ללמוד את אותה השושלת, אינה תתנתק. עלינו להתגבר שום הסיכונים של החברה שלנו, כאן ובישראל. עליכם לדור יחד, כשם שידענו היאך למות שיש להן. לגור יחד עם באחווה, ברעות, חיוני להעביר זמנם זאת. נולד בידיים שיש לנו. הסיסמה ששייך ל איפא"ק היא: הזמן, מחר, בעלי. בואו נכתב גשרים כדי להוסיף להיות באופן עם. יחד מדינתנו ישיר.
בתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".