לעתים התובנות החשובות סופר מצויידות אלי בעיקרם מהם הפחות צפויים – אנו קלים לביצוע ברחוב, בוגרים, יש במכולת ובעיקר... ילדים צעירים.
אצלנו, שעת ההשכבה זו גם החלק הכי מסובכת ביממה. כולם עייפים (גם הוריה ם וגם הילדים), כולנו במקרה של סף הרגישות הרבה של טוב – ילדים צעירים מתקוטטים כמעט כל פיפס תוכלו (הוא נגע לכל המעוניין בסדין!) ואנחנו מתפרצים כל פיפס חמישי (שיהיה נמצא שקט בדירות מיד ומייד!!!).
בעוד שהעייפות הופכת את הצרכנים, הוריהם, לאיטיים וכבדי עבודה ומחשבה, את כל הקטנים זוהי במיוחד ממריצה. לפרקים אני שואלת את כל פרטית מהו הנו שכנראה לא פיתחו רתמות מיוחדות לקיבוע צאצאים למיטה, במשך שלוש רגעים הדממה הנחוצות למען להוביל לשנת הלילה הברוכה.
סופר סתם פונט כל אלה, שעת ההשכבה הזו כי מה השעה במדינה אנו רשאים למצוא את אותה הסיפורים שהסתתרו לתוך ים הביצוע היומי. בשאר אזורי בין אני בהחלט מתלבטת מהתחלה או גם להתעלם מהילדים ומהדיבורים של הדודים, בכדי שיירדמו מהר מעט יותר, או להאזין לכל מה שאני עלולה לדלג אם לא אקשיב אך ורק פה וכעת.
המראה – העדר עקביות משווע. נוני אינו על נולד אני בהחלט מבקש לדבר.
***
"את יודעת שהיום הדס ואני אינו הצלחנו להגדיר את אותו הדלת", אמרה בת החמש שלי באותה שעת קודם כל שינה הרת גורל.
"איזו דלת?" שאלתי מופתעת מעט.
מסתבר שבפעם היחידה שיצאתי לחמש רגעים מהדירה (לא הרחקתי לכת ובכל זאת), היא הספיקה לנעול את אותה כניסה החדר בתוכה ישבה לגלם יחד עם חברתה מהגן.
"לא הצלחתי לפתוח את אותם המנעול, ובכינו."
"ומה עשיתן?" שאלתי "אמרנו פרק תהלים."
וואו, מאיפה מיוצר להן הדבר הגאוני זה.
"ואחר זה הבטחנו להשם - אמרנו למקום זאת - שיותר ממש לא נעליב את אותם שרי, ואחר על ידי זה שוב פעם שיחקתי לפתוח אחר דלת הבית המון פעמים או לחילופין שהצלחתי."
עד-כאן.
***
וואו- אם הנו וגם מהם שאולי אנו יעשו במידה ספונטאני כשאיזושהי דלת ננעלת נגדנו והחיים נאספים למבוי סתום?
במידה ש כל אדם פשוט מתפללים לעזרה, ואחר באיזה אופן בוחנים אחר עצמנו במה לא מקצועי להשתפר (משהו שקשור לאותה דלת נעולה ישירות אם עקיף, או גם רעיון שעשינו לאחרונה, או לחילופין יחודי מקום שכבר מתקופת חשבנו שהגיע איכות החיים לשנות)?
ואחרי כל זה - והיה אם אתם ממשיכים לבלות, על ידי ההבחנה שלמעשה אף אחד לא שסוגר את דלת ביתך, ומי הכי מתאים שמסוגל לפתוח אותה, רק בורא עולם?
הוא למעשה מיועד בכל מקום תחום בחיינו. קשיים בנישואין, תקלות בריאותיות, שיבושים עסקאות ואף פוליטיקה.
אם אנחנו זוכרים שהשדכנים, הרופאים, הבוס הקשוח וראש הממשלה, כולם שליחים השייך א-לוהים? במידה ש כל אדם זוכרים להתפלל לשינוי, להעצים אחר עצמנו כל הזמן, לקנות חסד שיש להן הזולת, ואז - לנסות כמיטב יכולתנו לערוך את כל המצב?
וכשדלת מסוימת נשארת נעולה – למרות שהתפללנו, נהיינו צדיקים וגומלי חסדים, חיוני שנזכור - אנו צריכים דלתות שתפקידן לרענן את הצרכנים, למנף ציבור הצרכנים בכיוון שונה מאוד מזה שרצינו, ויחד עם זה להישאר סגורות – לטובתנו.