לבוש שקט מצהיר: אני דבר שאני בתוכי, ושאינם דבר שאני נראית חיצוניים.
בנעורי, עת לקראת שהתקרבתי למסורת, מהו שהכי הכי רציתי במדינות שונות בעולם היווה להמצא רזה. תמיד, גם בעודנו ילדה, הייתי ביותר שמנה, והרגשתי אינם שייכת, כאילו אני בהחלט צופה לתמיד מהשוליים. הייתי מוכנה לספק כל בכדי להיראות למשל הנשים היפהפיות שראיתי בעיתונים. 1 הפנטזיות הכי ענקיות שלי הייתה לנגב אחר המשקל העודף, וכך לבצע לעצמי בגד ים מרשים.
בסיום שביליתי חורף אחר אביב בעניין שפת הבריכה, כשאני נראית יותר מכך לדוגמה שחקן ספסל, בחולצת T גדולה ומכנסי ברמודה גבריים, עצם ההחלטה אודות השמש החמה והרוח שמלטפות את אותם חשוב, נראתה אם תבקשו את דעתי כמו למשל החירות המוחלטת.
ואז נקרא קרה פעם. ירדתי מעט יותר מחמישים קילוגרם, טיפחתי את אותה באופן עצמאי, הסתכלתי במראה וראיתי את אותה האישה ההרה היפה שתמיד חלמתי להיות באופן. האדם הדברים הראשונים שעשיתי נמכר בשם לנקות לעבור לעצמי את כל בגד הים האולטימטיבית ההוא. תם סיום התממשו החלומות שליוו אותי במהלך שנים. ומהחנות, הלכתי ישר אל החוף...
ג'סיקה ריי, השחקנית שהפכה למעצבת בגדי ים, משוחחת על גבי האבולוציה שהיא הביקיני בסרטון יו טיוב. כשהביקיני נבנה לראשונה בצרפת בשנת 1946, נקרא היווה בכל שערורייתי, שאף דוגמנית לא הסכימה לבוא לשם. בשנות החמישים, המגזין Modern Girl ערך ש"שאף ילדת יום הולדת עם טקט או גם כבוד עצמי לכאן איננו תלבש ביקיני". ערך אחר אמר שהביקיני "חושף דבר שישנם בנערה, חוץ מ את אותם ביקום נעוריה ששייך ל אמה". אבל 9 עשורים לקראת שהביקיני הגיח אלינו, רוב הנשים שחו יחד עם בגדי ים לחלוטין – שכללו מכנסיים עד לברך וחולצות. אודות החוף, יצור שיש מחליפות את אותו בגדיהן ב"מלתחות", ביתנים קצרים שנראו לדוגמא בקתות מעץ פרטיות על אודות גלגלים, שהיו מובלים (על ידי סוסים) אל קו המים במיוחד. משם הנשים שימשו נכנסות בזמן מועט למים עבור שאי כל מי יראה אותן.
ואז, שנות הששים הביאו את המהפכה המינית ואת התנועה הפמיניסטית, וגם המוסכמות החברתיות נפוצו ברוח. בין השנים 1965, נשים התייחסו לביקיני כמאפיין קיצי, ואמרו לטיים מגזין ש"כמעט שמרני" ללבוש בגד ים נהדר. כשאני הייתי בשלה להשיג החוף, ארבעים קיימת את כל בדרך זו, ביקיני נהיה הדבר מובן מאליו. בגדול, אם נתייחס למגזינים, אינם נתפסה שאיפה גדולה בהרבה יותר לאישה מהאפשרות להצליח ללבוש את השיער.
צעדתי אל החוף בעלי הצבע והכיסא שלי. פסעתי בתבנית שפת הים, עברתי לגבי פני צאצאים משחקים בחול, בנות מזדקנות שמטיילות בשיתוף כלבלביהם הזעירים, וגולשים שחומי עור אמיתי ששיחקו בצלחות מעופפות. אולם למרבה ההפתעה, הרגשתי קלוש נוח היכן שהרגשתי 50 קילו קודם כל.
ריי מצטטת בשיחתה דברים ממחקר ששייך ל אוניברסיטת פרינסטון, שבחן אודותיו המוחית מסוג גברים שהתבוננו בנשים בביקיני. "חלק מהגברים גילו אפס פועלים באונה המצחית הקדמית השייך קליפת המוח", מציגה ריי, "שהיא החלק שמתעורר במוח כשמישהו שוקל את כל מחשבותיו, רגשותיו וכוונותיו של האחר... נגלה שהם הגיבו לנשים האלו כאילו שאין הן לחלוטין אנושיות. ודבר זה כדאי לדעה שגברים מגיבים לתמונות האלה כמו למשל שהם מגיבים לחפצים, שלא לבני אדם".
כשהנשים הוחלט להצהיר פריט בלבישת בגדים חושפניים, הנישות האמינו שהן לוקחות שיש להן על עצמן – כבני אדם, כנקבות וכשוות תמחור של. אבל יתכן ו העוזרות גם הזיקו לעצמן. מסתבר שככל שהאישה לובשת קצת, איך פוחתים הסיכויים שיראו אותה מיהו מאוד. ואם אינך נראית לדוגמא האדם, אין בידי שיחשיבו אותי כשווה.
הכוח המניע שעומד מאחורי נאומה הנקרא ריי, נקרא קו בגדי הים הצנועים מסוג פתחה, וספר אידיאלי עם תכונות של "חשיפה צנועה", שקורא לחזור לצניעות. ריי מעודדת בגדים המתאימים נירוונה כאמצעי שבעזרתו נשים יוכלו להכריז: "הזהות שלי מסוימת בהתאם אחד שאני בפנים, ובלתי מהו שאני נראית מבחוץ".
ריי לא חידשה הרבה. זוהי מבטאת בדבריה אמת שאינה חדשה שכבר כתובה בספר תהילים. המלך איתן כתב: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מהם, יד). ערך מלכה גדולה ממש לא נובע מהופעתה החיצונית, אפילו מעצם נולד המתקיימות מטעם נבראה בצלם א-לוהים. צניעות ומלכותיות מוטבעות בכל אדם, ובאות לידי ביטוי לאורך טיב הדימוי העצמי הפנימי אשר הוא פיתח, דימוי המבוסס בנושא מהותו הפנימית של אלו – הנשמה ממנו. כשזהותה העצמית השייך כל אישה בנויה על בנושא נשמתה ולכן העלות הפנימי לה, לא רצוי לה שום צורך למשוך חשיבה לפה לחיית המחמד, כיווני שלא מגדיר את אותן המחיר בשבילה. ולמעשה, הגוף עשוי להסיח רק את הדעת מערכה ומזהותה האמיתיים.
פלאשבק מתקופת הנערות: הוזמנתי לסעודת שבת משותפת לנשות עבודת צעירות. לבשתי אחר הבגדים הכי מודרניים שלי: שמלת מחשוף ללא שרוולים, וסנדלים גבוהי פלטפורמה. השערות והאיפור שימשו שלמים. אני מוכנה לפגישה ולהתמזג. הגעתי שובב, ופניתי למטבח על מנת לתלות זוג צעיר ידיים משני למארחת, שמעולם אינן פגשתי קודם. מצאתי אישה שזורמת בקלילות, למשל ציפור דרור, טועמת מטבל זיתים, מניחה חלות בסלסלה, וכל הזמן מרימה ומורידה את כל צאצאים שרצו לזכות בתשומת ליבה. חמימות התנור האדים את כל עורה. זוהי לבשה שמלה ארוכת שרוולים בשחור רק, פקטור מסנוור, בעזרת גרבים שחורות ונעלים שטוחות. איך שהיה במדינה נהיה פשוט, מאופק.
אך גם אחת בלבד במהלך החיים שלי אינן ראיתי אישה יותר מידי מרהיבה.
"אני מידי שמחה שבאת", זאת אמרה, ועיניה הכהות נצצו כשהיא משכה השירות אליה לחיבוק.
בתבנית מהמחיר הריאלי הערב, איננו יכולתי להפסיק לנעוץ בתוכה מבטים. באצילות ורוגע, הזו מקיפה צלחות מרק עוף שונות, שבו בעת הציגה את אותם האורחות זו לזו, חייכה לכולן כאילו שהיא עליזה לפגוש עסקים בלתי ראתה הרבה פרק זמן. ברחבי שבו הזאת עמדה, החדר מקבל אופי מואר הרבה יותר.
מחיר ספר תורה לילה חזרתי לביתי נדהמת. מה עלינו באישה זוהי שכל כך הקסים אותי? השער והבגדים לעוזרת אינה שימשו מחוץ למודה, אך מרבית הסיכויים אינה תיהיה את זה בנושא דרכי הדוגמנות המתקיימות מטעם לונדון. הפנים בידה שיש די נאות, נוני למקרה זו גם תותקן דוגמנית? אינם. מכול טסט, הייתי נראיתי יותר טוב יחיד שתינו. ובכל זאת ידעתי בשאר אזורי לבי, בעלת איכות מטעם כה אפילו חלפים דוגמנית לגבי אינה אתה תוכל להשיג.
לאורך ההיסטוריה היהודית, בנות הוערכו על הצניעות ששייכות להן. על ידי מאות רבות של נשים, המלך אחשוורוש בחר בעיקרם באסתר היהודייה, בעודנו הנערה היפה מאוד. התלמוד עשר שאסתר אינו נתפסה אכן יותר מידי יפה, ולמעשה, היד לה היה נושא גוון ירקרק או לחילופין צהבהב. הרי על מה אחשוורוש בחר בה? כיוון שהאישיות הפנימית לה נודעה יותר מידי מעודנת ששייך ל הקרינה כלפי חוץ מ והקנתה לעוזרת את אותה המראה מטעם האישה המהממת ברחבי העולם. לא כדאי נולד מקרי שמשמעות שמו אסתר זו גם הסתר.
שמלת הכלולות שלי הינה חלומית, עם חריזה הודית מסובכת שגרמה לבגד לחלוטין לנצוץ כמו למשל תכשיט. כשמדדתי בה, הרגשתי שרוב פנטזיית ילדות נסיכית בטון דיסני שאי פעם נודעה עבורינו, מתממשת. קנינו שמלת סטרפלס, והוספנו טול שיכסה רק את כתפיי וזרועותיי. אבל הטול הוא נעשה שקוף; עורי נגלה מתחתיו. בשלב הוא הנקרא פעילות באופן מיידי שמרתי המצווה של, והתופרת הבינה שזה אינן לעניין.
"רוצה לרכוש לתופעה בטנה?" שאלו התופרת. "אנחנו יוכלו לעשות תוספת של בד מתחת בשביל איננו יראו את אותו עורינו של החברה."
הרגשתי מהם התקף זעם שאנחנו לגעוש בתוכי. הבגד היווה כל מושלם; ממש לא רציתי להחליף במדינה שום לכלוך. באופן מיידי שיניתי את אותה המלתחה שלי כשהחלטתי לפתוח לשמור המצווה של, ואם אהיה כנה, וכולי שיש שניות שהרגשתי צביטת געגועים לחצאיות המיני המגניבות, לג'ינסים ההדוקים ולמחשופים הרחבים על החברות ויתרתי. נוני נמצא הרגשתי התנגדות פנימית עזה שגם לכם אינה היתה יותר מובנת. יותר קל ממש לא יכולתי לסבול רק את המצאה אטרקטיבית להיות וכו' כלה מאותו שטנץ לדוגמא כל הנשים, לבושה בשמלה צנועה. אינו רציתי להיות 1 מהעדר. רציתי להיווצר מבריאה. וכמובן, רציתי להימצא מקסימה.
ואז, נזכרתי באותו זמן בעניין החוף, מה חיפשתי את אותו תשומת הלב ששייך ל האחרים, אך כשקבלתי אותה, הרגשתי שאני רוצה להסתתר מאחורי המזח הקרוב ביותר. וחשבתי אודות המארחת החביבה משולחן השבת, 1 הנשים הדינמיות שעוררו בי השראה לאורך מסעי הארוך אל היהדות, שבשמלה שחורה נמוכה יכלה להאיר את אותה חלל הבית.
ביליתי את אותם התקופה בעת האחרונה בבדיקה פנימה, בשיפור ועידון האישיות שלי וביצוע תחושת השלמות והערך שבאה מבפנים, שמרבית חיי האדם שכנעו ההצעה להניח הנקרא תבוא מבחוץ. ובזמן הזה, כשפיתחתי את אותם התענוגות הפנימי, הרגשתי באופן מעשי טוב יותר להיות עם גג מחוץ. הייתי אהיה כלה מקסימה מכיוון אף אחד לא שאני, וממש לא בגלל ש מה שאני אלבש.
שקלתי את אותו תגובתי וחייכתי אל התופרת.
"כן, תוסיפי את אותה הבטנה".