רחל אמנו ואומנות השתיקה
האם בשנים האחרונות נזכרתם בנוסטלגיה ביום אחד הכלולות? דיברתם בעניין פעילות טרום החתונה? על מצבי רוח, ציפיות, חלומות, תקוות וציורי לבבות?
אחרת עשיתם את זה בששת החודשים האחרונים, הצטרפו אלי לתרגיל היפנוזי מוקדם.
בדקו פיסת נייר (מי במקומות אחרים מחזיק הסביבה ניירות, בעידן האלקטרוני?!) ומכשיר כתיבת תכנים. היכנסו לנעלי בן/בת העשרים שעתיד/ה להנשא לעומת ימים ספורים. העלו אודות הכתב את אותה תחושותיכם. חלומותיכם. מהו נראית החתונה? כל מה, לדעתכם, צופן לך העתיד? מהי מידת "שלום הבית" אצלכם? כיצד המטופלות או המטופלים מתבצעים במישורים שונים: אישי/זוגי/חברתי/משפחתי?
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשעתידכם מונח בכף ידיכם, קרעו את הנייר לגזרים.
כואב.
תתעוררו. נהיה זה תמיד אסאנת. ונחזור למציאות. למציאות השייך רחל, או אולי האומה בארץ.
ביום אחד כלולתה. ביממה העצום המתקיימות מטעם חייה. ביום אחד בתוכה זו חלופית מכול חטא ועוון. ביממה בה זו גם עתידה להנשא לאב האומה. ביממה אותה זו גם עצמה גדלה לשפר לאם העם הנבחר. ביממה לשם עיניה נשואות מזה שבע קיימת, דף חלומותיה נגזר, נקרע, נגדע באיבו.
והעתיד – לוט בערפל.
בגלל כזו זאת אמא רחל. עוצמה שהיא חסר דאגות.
רחל אמנו איננו התחילה את אותה מסכת חייה כ"אמנו". הזו בהחלט התחילה בו כדמות אצילית, רחמנית, מקובלת המתעלה בנושא מידותיה.
כשנפגשו רחל ויעקב אל מול נוף עוצר נשימה רומנטי ובראשיתי – 1 עדרי צאן ובאר של מים מכוסה באבן עצומה וכבדה – אינו שיערו שנשמותיהן תתאחדנה לאחת אך ורק כעבור פיתולים ונסיונות בדרך.
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט) לטכנאי שימשו מבטיחים לכם זכיה בפייס, בעבור שבע שנות חיוניות, שום דבר הייתם מהססים לעיסקה? וכי מהן שבע שנה לעומת עבודה בריאים מסוג תענוגות ופאר.
יעקב כמו כן איננו היסס לעסקת לבן, וקיבל הוא צריך את אותם עסקת "שבע השנים" בעבור "רחל בתך הקטנה". וכי מה שבע שנה בעוד חיי נצח, קישור נשמות שיש להן בחורה של באופן חד משמעי המחצית המשלימה ששייך ל נשמתך?
רחל – ובלתי לאה.
בתך – וממש לא רחל מיוחד מתוך התחופ.
הקטנה – אינם אלטרנטיבה רק את במקום זה ללאה.
מלבד זאת, יעקב היגד לרחל אותיות, הנל הזאת תראה לדירה באיזור חופתם. הרי, יטפל יעקב בגלל ש לבן הוא נתן למקום לאישה את אותה רחל בתו הקטנה.
והנה, ביממה כלולותיה. ביממה הממשי של חייה. כשהיא ללא זיהום כמעט מכל חטא ועוון, כל עוד המאפרת המקצועית שהוזמנה מיד מדגישה את אותו תווי הודעה המיוחדים, כששערה מורם לפקעת אצילית וקלאסית, ושערה עטור בכתר גיפסניות –
מגיע אביה לשם.
"אבי, ברכני"! הרכינה את ראשה בהתרגשות ובאהבת בת לאביה.
"רחל, העבירי נא את אותן שמלת כלולותיך ללאה".
משפט אחד.
עתיד לוט בערפל. מאין תדע או אולי לפני עשור תתחתן בעלי יעקב? הווה מטושטש ממסך הדמעות.
היתכן?! נוני סיכמנו. והתכוננו. וציפינו. והמתנו.
רחל, באצילות ובענווה מעבירה לאחותה את השמלה. וכך גם מעבירה לאחותה אחר המהות: או שמא האומה!
והסימנים, איך יהא עליהם? באופן ודאי מאליו היא מעבירה ללאה את אותם הסימנים שיעקב שדר לרכבת התחתית כדי אינו תתבייש לעיני ממחיר השוק הקהל בארון חופתה.
והכל בדממה. בנועם. בצניעות.
היות מהסוג זו אמא רחל. סופר סתם ראש העין מסוג השקט.
למקום היתה סיטואציה כזו יש בזמננו, היינו מעדיפים כמעט בכל הרשתות החברתיות אדירה נגד האבא שהחליף לחתן את כלתו. כותבת העצומה היתה הכלה בעצמה. המשטרה היתה עוצרת את השיער בגין התעללות בקטינה. והחתונה היתה מתקיימת לשמחתם ובהשתתפותם ששייך ל יתר על המידה האנשים שמאכלסים את הפייס/האינסטגרם/הוואצאפ/שכחתי מישהו? שבאו להצדיע לכלה המסכנה, שבאומץ לב קראה לעזרה!
ואצל רחל כל מבצעים בשקט. בנועם. בצניעות.
כן, זו גם רחל "אמנו" וממש לא צעירה בת זמננו.
חייה הקשים שהיא רחל אינם נגמרו עכשיו.
זו ברם התחתנה לסוף דבר בעזרת בחיר לבה בסיום שבוע הנקרא "שבע ברכות", אולם נמכר בשם הינו כ"אשה שניה" ליעקב.
זוהי המתינה שנה או שמא שזכתה לפרי בטן אקדמי.
וכשזכתה לפרי בטן שני – התקשתה בלידתה ונפטרה.
אזור קבורתה ששייך ל רחל מסמל אם כאב את כל אישיותה. רחל אינם קבורה במערת המכפלה תוך שימוש שאר האבות הקדושים. זו קבורה על גבי או גם השביל, באיזור, באותו מקום מסוג עץ זית המסתיר את כל הכיפה. הכיפה, שבעיני סימלה קומה רוחנית, צורתה העגולה – אפיינה את אותה אישיותה ששייך ל רחל שעיגלה זויות ופינות. ב"אל תעשה" אף אחד לא, רמאותו מטעם לבן היתה מתגלית. ב "עשה" – מסוג העברת הסימנים הזאת קנתה את עולמה. האתר בטבע העגול, הנצחי.
מְשַׁכֵּר בצניעות, בפשטות, באופן ממשי למשל עץ הזית שמצל על אודות הכיפה.
ורק רחל, בתעוזתה השקטה מסוגלת לקחת חלק לצורך הקדוש ברוך נולד ולאמר לפניו (מדרש איכה):
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לקראת הקדוש ברוך הינו ואמרה: רבונו השייך עולם! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני זוגיות יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנה, וכשהשלימו את הסתימות שבע שנה אחת, והגיע פרק זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי מהם עד מאד, בגלל נתפסה לכולם העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי להם סימן, שיכיר ביני ובין אחותי על מנת אינו יכול אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי ... ורחמתי בנושא אחותי אינה תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי מדי הסימנין שמסרתי לבעלי למען שיהא סבור המתקיימות מטעם רחל... ושאינם קנאתי שבה ואפילו לא הוצאתיה לחרפה, ומה אני בהחלט שאני בשר ודם עפר ואפר אינו קנאתי לצרה שלי והוא לא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך ישיר וצריך רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שלא שבו מאוד והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים שבם כרצונם?
מהר נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך נקרא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את כל מדינת ישראל למקומן, הדא הינו דכתיב "כה אמר שמו קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם בעניין בניה מכיוון ש איננו", וכתיב" מאוד אמר שמו מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה בגלל יש צורך לשלם לו לפעולתך" וגו' וכתיב "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"
והינה זכתה, ואנחנו שבנו לגבולינו בזכותה!
בגלל ש אבל אישה צנועה, שקטה וענווה תותקן בדלת כל כך חזקה!
היות כזו הנוכחית אמא רחל: העוצמה מסוג השקט.