רחל אמנו ואומנות השתיקה
במידה ו בתקופה האחרונה נזכרתם בנוסטלגיה ביממה הכלולות? דיברתם אודות משך החיים של טרום החתונה? לגבי תחושות, ציפיות, חלומות, תקוות וציורי לבבות?
אם לא עשיתם זו בששת החודשים האחרונים, הצטרפו לארץ לתרגיל היפנוזי שובב.
בדקו פיסת נייר (מי בכל מקום מחזיק הזמן ניירות, בעידן האלקטרוני?!) ומכשיר כתיבה על כל שלביה. היכנסו לנעלי בן/בת העשרים שעתיד/ה להנשא בעוד חודשים ספורים. העלו על הכתב את אותן תחושותיכם. חלומותיכם. העובדות נראית החתונה? מהו, לדעתכם, צופן לך העתיד? מהי מידת "שלום הבית" אצלכם? היאך אנו נלמדים במישורים שונים: אישי/זוגי/חברתי/משפחתי?
כיום, כשעתידכם ידע בכף ידיכם, קרעו את אותן ההזמנות לגזרים.
כואב.
תתעוררו. היה הוא אבל תרגיל. ונחזור למציאות. למציאות המתקיימות מטעם רחל, או לחילופין האומה בארץ.
ביום כלולתה. ביממה הגדול השייך חייה. ביום שבו זוהי מהטבע כמעט מכל חטא ועוון. ביום שבו היא עתידה להנשא לאב האומה. ביממה בו זוהי עצמה גדלה להפוך לאם העם הנבחר. ביממה אליו עיניה נשואות מזה שבע קיימת, דף חלומותיה נגזר, נקרע, נגדע באיבו.
והעתיד – לוט בערפל.
בגלל כזאת זו גם אמא רחל. כוח שהיא מרגוע.
רחל אמנו אינם התחילה את אותה מסכת חייה כ"אמנו". הנוכחית באמת התחילה שבה כדמות אצילית, רחמנית, נאה המתעלה על מידותיה.
כשנפגשו רחל ויעקב מחשב אישי נוף רומנטי ובראשיתי – אחת עדרי צאן ובאר את המים עם גג באבן עצומה וכבדה – אינה שיערו שנשמותיהן תתאחדנה לאחת בעיקרם כעבור פיתולים ונסיונות בשיטת.
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט) לנכס היו מציגים לכל מי שמעוניין זכיה בפייס, בעבור שבע שנות חיוניים, כלום הייתם מהססים לעיסקה? וכי מהן שבע קיימת בעוד חיי אדם תקינים של תענוגות ופאר.
יעקב בנוסף איננו היסס לעסקת לבן, וקיבל הוא צריך את כל עסקת "שבע השנים" בעבור "רחל בתך הקטנה". וכי מה שבע שנה אחת לעומת תקופת נצח, קישור נשמות בשיתוף בחורה השייך נחרצות המחצית המשלימה שהיא נשמתך?
רחל – ולא לאה.
בתך – ואין זה רחל אחרת מצד התחופ.
הקטנה – אינם אופציה את אותה במעבדה ללאה.
דבר נוסף, יעקב מסר לרחל סמלים, את זה זוהי תראה לו באותו מקום חופתם. אז, יקח אחריות יעקב בגלל ש לבן הנו נתן להם לאישה את רחל בתו הקטנה.
והנה, ביום כלולותיה. ביום אחד העצום ששייך ל חייה. כשהיא מהטבע מכול חטא ועוון, לעומת המאפרת של איש המקצוע שהוזמנה באופן מיידי מדגישה את תווי מייל המרשימים, כששערה מורם לפקעת אצילית וקלאסית, ושערה עטור בכתר גיפסניות –
בא אביה לחדר.
"אבי, ברכני"! הרכינה אחר ראשה בהתרגשות ובאהבת בת לאביה.
"רחל, העבירי נא אחר שמלת כלולותיך ללאה".
משפט אף אחד לא.
עתיד לוט בערפל. מאין תדע אם פעם תתחתן עם יעקב? הווה מטושטש ממסך הדמעות.
היתכן?! נוני סיכמנו. והתכוננו. וציפינו. והמתנו.
רחל, באצילות ובענווה מעבירה לאחותה אחר השמלה. ובנוסף גם מעבירה לאחותה את כל המהות: או גם האומה!
והסימנים, כל מה יהא עליהם? במידה ברור מאליו הזו מעבירה ללאה את אותה הסימנים שיעקב רעיון בידה למען אינם תתבייש לעיני ממחיר השוק הקהל תחלופה ל חופתה.
לפרטים בדממה. בנועם. בצניעות.
מכיוון ש מהסוג הזו אמא רחל. העוצמה ששייך ל השקט.
לשיער היתה אופן כזאת מתקיימת בזמננו, היינו רוצים במקומות אחרים הרשתות החברתיות רחבת ידיים אל מול האבא שהחליף לחתן את כלתו. כותבת העצומה היתה הכלה בעצמה. המשטרה היתה עוצרת את המקום בגין התעללות בקטינה. והחתונה היתה נערכת לשמחתם ובהשתתפותם מסוג מהמחיר הריאלי אישי הפייס/האינסטגרם/הוואצאפ/שכחתי מישהו? שבאו להצדיע לכלה המסכנה, שבאומץ לב קראה לעזרה!
ואצל רחל הכל מבצעים ברוגע. בנועם. בצניעות.
כך, זו רחל "אמנו" ולא צעירה בת זמננו.
חייה הקשים המתקיימות מטעם רחל אינו הגיעו קיים.
זו אמנם התחתנה לסיכום עם בחיר לבה בסיומה של שבוע של "שבע ברכות", אבל נקרא הינו כ"אשה שניה" ליעקב.
זאת המתינה שנה אחת או לחילופין שזכתה לפרי בטן מכריע ביותר.
וכשזכתה לפרי בטן נוסף – התקשתה בלידתה ונפטרה.
חלק קבורתה מטעם רחל מסמל או לחילופין כאב את אותה אישיותה. רחל אינן קבורה במערת המכפלה יחד עם שאר האבות הקדושים. היא קבורה בעניין או השיטה, באזור, באתר מעץ זית המסתיר את אותה הכיפה. הכיפה, שבעיני סימלה קומה רוחנית, צורתה העגולה – אפיינה את אותה אישיותה מסוג רחל שעיגלה זויות ופינות. ב"אל תעשה" האדם, רמאותו השייך לבן היתה מתגלית. אל תוך "עשה" – השייך העברת הסימנים הנוכחית קנתה את אותה עולמה. אמא אדמה העגול, הנצחי.
והכל בצניעות, בפשטות, ממש לדוגמה עץ הזית שמצל על אודות הכיפה.
שווה רחל, בתעוזתה השקטה מסוגלת לבוא לפני הקדוש ברוך הוא למעשה ולאמר לפניו (מדרש איכה):
"באותה זמן קפצה רחל אמנו לקראת הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבונו שהיא עולם! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו את הסתימות שבע שנה, והגיע משך נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי לצרכים של אחותי, והוקשה עלי הדבר או ביותר, בגלל ש נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי למקום סימן, שיכיר ביני ובין אחותי למען לא יכול אבי להחליפני, ולאחר באמת נחמתי בעצמי ... ורחמתי על גבי אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי מהמדה הסימנין שמסרתי לבעלי על מנת שיהא סבור מטעם רחל... ושאינם קנאתי בה ואין זה הוצאתיה לחרפה, ומה הייתי שאני בשר ודם עפר ואפר אינם קנאתי לצרה שלי והוא לא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך לייב ויש רחמן, לאיזו תכלית קנאת לעבודת כוכבים ואין בה עד מאוד והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים שבם כרצונם?
מיד נתגלגלו רחמיו הנקרא הקדוש ברוך נולד ואמר: למענך רחל הייתי מחזיר רק את מדינתנו למקומן, הדא הוא למעשה דכתיב "כה אמר השם שלו קול במתכונת חושבים שזה נהי בכי תמרורים רחל מבכה לגבי בניה מאנה להנחם אודות בניה כי איננו", וכתיב" כזה אמר השם שלו מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה בגלל ש מוטל עלינו תשלום לפעולתך" וגו' וכתיב "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"
ומהווה זכתה, ואנחנו שבנו לגבולינו בזכותה!
היות רק אישה צנועה, שקטה וענווה תהיה הדלת כל חזקה!
היות כזו היא אמא רחל: העוצמה מסוג השקט.