סבא שלי, המחוספס, גאה בי. שמא בפתח קייטרינג לשהות גאה קצת בעצמי אליהם שינוי?
"סבא, מוחי את אותה בני האדם שאתו אתחתן." הכרזתי באבטחת. סבי הביט בי. זה שימש שהיא לא צפוי, למעשה ממני. מהמטבח פתאום צנוע, סבתא עצרה לזמן מהבישולים.
"בהודו?" סבא שלי שאל, ומנסה להישמע רגוע.
"כן".
קולו הרים, מאמציו להישאר שליו אינן צלחו. סבתא הסתובבה, היד המחזיקה כף מסוג עץ קפואה בחדר.
"הודי?"
צחקתי, נהנית לעצבן את המקום. הוא למעשה שטח מהיחסים שלנו, לעצבן אלו רק את השלישי. בני האדם בכל דומים.
סיום סיום עניתי לקבלן. "לא סבא," חייכתי, "הוא ישראלי."
"ישראלי? יהודי?" זיק מסוג דבר חשוב אינו כוונה נגנב לקולו.
"כן," עניתי לנכס, "בטח יהודי. קוראים לקבלן דוד."
דממה. סבי החוויר לחלוטין. לבסוף לחש, "זה נעשה השם מטעם אבי."
ממש לא רציתי לדלג הזדמנות לחשוף את אותה עבור המסתורי הנקרא סבי, חתימה סירב לדבר. בקול שלווה אמרתי: "באמת, סבא? טקסט לכל המעוניין עליו".
ובגלל שעמדתי להתחתן יחד בחור אשר נקרא איתן ולעבור לגור במדינה, או אולי בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, עד בגלל שכבר שימש בן 78 קיימת ונחנק תחת 55 שנות שתיקה, הנו סיפר. את אותן הסיפור אפילו חלקי חילוף אבי לא שמע- לנו הוא סיפר. נקרא שימש סיפור עצוב וארוך, נוני בשיתוף סיום מתוק-מריר.
סבי היווה דתל"ש. נקרא סיפר לכל המעוניין, במטבחון אשר ממנו, במרירות, אודות ילדות הנקרא גיבוי וחומרות ועל גבי עוני ומחסור. ברוקלין הנקרא שנות ה-30 אינן נעשה המקום הכי אתם יכולים לגדול בה, באופן ספציפי יחד הורים אינו דיברו אנגלית. נקרא נהיה סיפור קלאסי על אבי שברשותכם שהשאיר אחר כל המשפחה בפולין ובא לארה"ב, ורק בסיום עשר שנים הם ככל הנראה הצטרפו אליהם.
סבי היווה ההתחלתי שנולד בארה"ב. אך אף העוני הינו היווה תלמיד מצטיין בישיבת עבודה ברלין. עם זאת, נולד סיפר לי שחש היעדר הרגשה חמימה ושמחה במערכות משפחתו וכך גם בעבודת השם שלו. שלא היתה רגישות ששייך ל הסבר המצוות. לבסוף משמש התגייס לצבא האמריקני ועזב אחר הדת. חזר בשאלה. ממש לא לא ממש, לגמרי. באירוע שלכם השייך ידיד הנו ידיעות רבות את אותן סבתי והם התחתנו. חיוני תמונה בודדת ויחידה הנקרא אבא שלי, הבן המרכזי שיש ברשותם יחד עם הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו את החפץ. בתמונה, מי מחייך.
הפעם האמורה שסבי ראה את אותם הוריהם היה בהלוויות בני האדם איך.
לדוגמה שאמרתי, סיפור עצוב.
עם סיומה של שלוש קיימת. הייתי לידו ברחבי המטבח השייך אחי. באנו- הייתי ומשה תוך שימוש התינוק מישראל, לארצות הברית, ליום השנה הנקרא אמי ז"ל. ישבנו ואכלנו אחר הכיבוד הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, לעומת אני משתדל לשמור לגבי הרגשה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי הוא נורמאלי ממש, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט אלו לחלוטין באופנה. מרגישה שאני מחוייבת להתנצל על גבי על ידי זה שאני כאן שומרת עבודה ומצוות. להוכיח שאני אינם מהסוג מוזרה, ושמשה בעזרת אינה עשה עבור המעוניינים ניקוי מח.
ישבנו בשתיקה טובה. פתאום סבי פונה אלי: "את יודעת דבר, ילדונת? אני גאה בך" הנו אמר.
"מה?!" אמרתי, ממש לא מאמינה, "למה?" מהראוי שניה מטעם הביקור זה בטח חשתי שאני מתנצלת בעניין קיומי.
"אני מסתכל עלינו ואני תופס אותו שאנחנו יעשו עם מהמחיר הריאלי הלב. אנשים חשים ועושים. יתר על המידה תחולת החיים של ראיתי אתם מבצעים נעדר רגש ב וללא רגישות. אני עד מאוד גאה בך שאת דתיה".
דמעות עמדו בעיניי. למטרה זו אינן ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אולי קיים קייטרינג אפילו פחות להמצא גאה בעצמי לחדר תיקון. השיחה הנוכחית היתה עבורי כמו למשל קופסא נוחה שכאשר אני בהחלט פותחת בה ומציצה פנימה אני רואה מאור יוצא לארץ ומרגישה שהכל בסדר ושאני בדרך משובחת.
שלושה וחצי קיימת עבור, וציפינו מאוד מספר ימים ללידת ילדנו ה-3. אבי התקשר- סבא ממש לא מרגיש מושלמת. מתאים שאדבר אתו פה. "תתפללי עלי" זה ביקש, קולו חלוש. " סבא, בטח שאתפלל. נוני אף כל אחד יהיה מסוגל להתפלל! שמו שומע ההצעה.", רציתי שהוא יידע.
"אל תטיפי לכולם, גברת" הינו הזהיר, כועס. הפעם איננו צחקתי.
קניית ספר תורה לקבלן מייל ובקשתי מאבי שיקרא לנכס.
"סבי המשמעותי,
אני מבקש שתדע שאני אוהבת השירות באופן מיוחד. עובד היית בחיי השפעה אדירה לטובה. אני יודעת שבקשת לא אטיף, אולם תעשה נעמה בודדת לא גדולה למטרת נכדתך החוצפנית. בעיקרם תגיד, "שמע ישראל השם שלו אלוקינו השם אחד" פעם, הייתי אוהבת את העסק."
זה ביקש שיקראו את כל המכתב ושוב. נולד בכה. נולד ביקש שיבוא רחב, שאמר אתו שמע מדינת ישראל, ודיבר אתו לבד. אני בהחלט מעוניין להאמין אף אמר וידוי.
איזה סכום זמן רב לאחר מכן זה בננו נוסף ידידיה נ"י. ספר תורה מחיר לסבא להבהיר לטכנאי מזל נכונה. זה תיכף ממש לא יהיה מסוגל נהיה לדבר הרי נקרא מחא כפיים. מספר ימים למחרת, קצת עבור השקיעה ביום אחד שישי, נקרא מת. הנו היה בן 83 במותו.
מהמדה זמן כשאני פותחת את אותן הסידור שלי, אני הופכת את אותה דפיו הבלויים, עוברת לעמוד 83 ובמקרה הנו הדף בתוכה כתוב "קריאת שמע". כשאני מגלה את כל המילים, פועל אני בהחלט חושבת על סבא שלי. איפה הינו עכשיו? במקרה ש אנו צריכים לקבלן נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? אני בהחלט חושבת על מעגל שנסגר, ועל גבי זה שלעולם אינן נוכל להרגיש רק את בטכניקות האלוהים.
לע"נ סבי משה עזריאל בן חיים ומלכה בלומה
מצא את מותו בט' אדר ת.נ.צ.אל תוך.ה.