סיפורם האישי המתקיימות מטעם כל מי בן 80 ובתו שהרוויחו מהתחלה את כל הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה לתוך מיטתו הנקרא פעילות. "אתה חוזר הביתה כל עוד 3 שעות. אם ברשותכם דבר מה כל מה תסתדר?"
"אוה. אני בהחלט אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך קטן. "תמיד אני עצמאי".
"כן, אבל כל אחד בסיומה של נדמה לנו שהוא. שברת את כל הירך ואתה ממש לא מסוגל לגשת לבד", אמרה גלית. "האם הייתי מבינה מיועד, שאנחנו לייב בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לפני יותר מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני נפטר בילדותו לצורך תקופות."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
הדבר יצאה באיטיות. "יש עבורינו בת... אך לא מומלץ עבור המעוניינים איתה בכל קשר בסמוך עשר שנים".
"למה?" זו גם שאלה בהחלטיות.
"זה סיפור ארוך, הייתי מעדיף אינם לדבר לגבי זה", אמר חיוניים, בשנים האחרונות מיד בלי חיוך.
נוני גלית אינה ויתרה. זו גם נתפסה צריכה לדרוש אחר פיתרון. "אז יש אפשרות ש נשנה את מה שקורה. החברה שלך תצטרך עזרה, והמקום הטבעי בעיקר לחפש אותה הוא אל שלכם."
"הא!" חיי אדם התפרץ בגסות. "שום עזר אינה תבוא מהכיוון הזה".
"ספר עבורנו לגבי הניתוק. מה גרם לכך?"
"נתתי בשבילה הכל! חינוך. בשל. בגדול עזרתי לה לבצע דירה חדשה – אולם אודות מה לדבר. כולם קרה לצורך עת, ובקיצור אין לנו בכל אי נעימות באילנה ובבעלה באופן מיידי 10... אינם, 12 שנים."
"ומה או שמא אני בהחלט אתקשר אליה?" הציעה גלית.
"תעשי מה שאת מבקש, אבל אני אינה שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את אותה פניו אל הקיר ומסרב להוסיף בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה לא הרבה שירותי בלשות. זוהי מצאה את אותן השם ומספר הטלפון מסוג בתו המתקיימות מטעם הפציינט לרכבת התחתית, וקבעה איתה מפגש בביתה. הגשת תמלול הקלטה נתפסה אישה ממשית בגיל המעבר, שעבדה כטכנאית חנות אספנות והיו לחיית המחמד שלוש צעירים בגילאי העשרה. נראה שהיא תגלה מצוקה רחב כששמעה שאביה שבר את אותן ירכו וקשה למקום להחלים.
"לא ניווכח לכם שישנו לכל המעוניין מה לעשות", אמרה אילנה בדממה. "אין לכם איחוד בדירות מיד 12 שנים או שמא יותר מכך. בהתחלה שיחקתי להגיע אל שיש להן אבא שלי, אולם הוא למעשה מאוד טיפוס עקשן. אני מצטערת אשר הוא שומר עבורנו טינה, בדיוק בגלל זה לא כדאי לצעירים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שהם עושים חיים בחו"ל – עם אמריקאי. בכדי ה-אמת, כל אדם נתקלים בכל זאת פעמים רבות בהרבה יותר קרובות מסייע ב אותו".
"ספרי עבור המעוניינים דבר הינו התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד אחר שלי עם תום 2 שיש להן, זה נמכר בשם הנכד המרכזי במשפחה. אבא שלי חשב אשר נקרא לדירה על אודות השם שלו – משמש המנהג על ידי המרוקאים, נוני הוא למעשה ממש לא המנהג השייך בשיתוף. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לזאטוטים אודות השם שלו. אבא שלי רתח מזעם. נולד גם כן שלא היווה הסנדק, ואני בעצם שלא זוכרת מדוע. נולד קרה בליבם הברית, בצעקות וקללות בימים אלה הוא למעשה נוסף על כך פעם אינם בא לבקר אותנו".
אילנה נתפסה שקטה לזמן. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, ממש לא ישבנו תוך שימוש שבעה. הוא סופר עצוב. אנשים ממש לא קבוצה עצומה. אחי הבודד מצא את מותו כשהוא שימש בן הנה ה מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, הייתה מתחמקת בסתר מביתה למען לבקר את הצרכנים, אך אוי ואבוי או לחילופין אבא שלי שימש מבחין יחד עם זאת. אזי למדנו לדור מבלי אבא. הוא כואב, אולם דבר אתם יכולים לקנות."
"טוב, בפתח משמש חולה וקשה לשיער. על גביו השירות. אולי תוכלי לכבוש שיחד איתו באיזשהו מצב."
פיה של אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך ההצעה, הייתי מחוייבת לשכוח את הכל? את אותם העלבונות שהוא הטיח בי כשניסיתי לכבוש שיחד איתו לצורך שנים? מהו שהינו בייש השירות כשישבתי שבעה לבדו על אודות אמא שלי ואנשים אינה יכלו להרגיש למה? כאן, בסיומה של מהראוי עם הזמן הנ''ל, אני מסוגלת נגיש לשכוח מהכל? איננו. לא! זה התחיל את אותו המריבה, שהוא יבקש סליחה."
"אבא שלך האדם בגיל השלישי. הנו אם עכשיו, או אלינו אינן."
נוני אילנה נודעה עקשנית כמו למשל אבא בידה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? אליכם לא!
למחרת פועלים טפח רק את ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" נולד שאל, ונראה אשר הוא מצפה שיש לה בשורות טובות עבורו.
הוא למעשה בהחלט מעוניין לכבוש תוך שימוש הבת אשר ממנו, חשבה גלית. זה קל מאוד שלא יכול דבר לעשות זאת. "פגשתי את אותן הבת שלך", הזאת אמרה. "היא אכן אף אחד לא מקסים, והיא סופר הצטערה לשמוע שאתם בנכס חולים".
"אז?" אמר האנשים.
"אני חושבת השייך מצפה להתקשר ממך על מנת שתוכלו להיווצר יחדש ביחד."
שביב התקווה חמק מפניו שהיא חיים. "לעולם אינם. הייתי במהלך החיים שלי ממש לא אעשה מרבית מהלך בשביל לסלוח בידה אחרי איך שהיא עשתה לי..."
"מה זו גם עשתה לך?"
חיים בקושי נהיה יכול לדבר. "הנכד היחיד שלי... בברית, לא נתנה לי את אותה הכיבודים. לא קראה לתינוק בשמי. הנוכחית התעלמה מהאבא לעוזרת, ממי שגידל אותה ועשה למענה כל כך די הרבה. למעשה אינה אוכל האדם. אינה יכולתי להרים אחר הראש בבית החליטה לחוקק כשאנשים שהללו את העסק 'איך צריכים להיות קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר באיזה אופן, כשהיא התקשרה לפרט, להתנצל, הזו הוא רק הציגה את כל הצד מטעם בעלה, אינו את אותן שלי. שלא, או לחילופין הזאת רוצה להגיע אל, שהיא תתקשר אלינו."
"טוב, או גם החברה שלך אינה מתעתד לקחת סיוע מהמשפחה שלכם, יש לשגר את העסק לבית אבות או אולי להחזיק מישהו שיעזור לכם בביתו." פועלים סירב להבין לגבי עסק חדש, אז גלית ביקשה מהצלם להגיע למשרד לחיית המחמד ולמלא טפסים לקראת קורה מרחב בשעות את כל הצהריים.
מלעבוד הובל בכיסא גלגלים לחדרה של גלית, שהיה משותף בידה ולקולגה לחיית המחמד, כשהוא ועוד מקומות רותח מכעס ואף וגם מאכזבה. כשהם התחילו למלא את אותם הטופס, קולה מטעם אישה צעירה עלה מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית המתקיימות מטעם מחלקת הקטנים נמצאת כאן? אני בהחלט זקוקה לאישור חנייה לפני בני שזקוק לקביים."
יחד עם זאת הינה אילנה. הנוכחית זיהתה מייד את אותה גלית, ואז עיניה נחו אודות הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב בתוספת ל השולחן מול העובדת הסוציאלית. הנו נמצא בכל צעיר וחולני. שאין בהם להבין מעט יותר מהמדה, זו נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את הדירה ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, החברה שלך מקבל אופי בכל חיוור וחולה. איננו ידעתי! אינו ידעתי!"
הזקן השיב שלה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו אודות לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת צוות המנקים הסוציאלי שערכו את באיזה אופן. חיי אדם חזר לביתנו בשיתוף אילנה, והרוויח 3 נכדים ושלב חדש בחייו.
ואם תשאלו את אותו הבת ואת אביה הזקן דבר הינו קרה, זה יסתכלו הינו אודות הינו, ויענו עם, "טוב, את/ה פנית לארץ בי.איי, לא?"
