וגם אני בהחלט שמעתי את אותה הרדיו וראיתי את אותו המאמר הראשוני ששייך ל העיתון. אבל במידה ש הייתי קם משנתו ו"עוזב הכל"?
הזמן: את החיים של ההתנתקות. המאורע: מאורע צעיר שגרם לכם לטלטלה גדולה.
שלילי להשיג מכת פטיש רוחנית על אודות הבוקר, אולם משמש דבר שקרה.
פועל , שקמים בבוקר שאין דייו חלב במקרר לדגני הבוקר. נשלחים בבהלה לעשות חלב חזרה הביתה, אך גם להספיק לנסוע למלאכה. נכנסים למכולת. הטלוויזיה דולקת בפינת האגודה, ואודות הדלפק מונח ספר הבוקר. תהיה זו את אותם החלב והקוטג' מהמקרר וניגשים לקופה לקנות בהתפשרות על. פתאום, נטול התראה, כולל בתוכו המכולת מחליט לשתף במאורעות חייו: "מזעזע, אינה יכולתי במיטה בלילה".
"למה?" אני בהחלט שואל.
והינו מספר: "ירדתי לדרום לעבור מלאי. היינו כעשרה קילומטר מרצועת עזה. פתאום אני תופס אותו עשן מיתמר ועולה כיוון עזה. אני בהחלט שומע ברדיו שהפלשתינאים נכנסו לרצועה ודבר מכריע ביותר שעשו, הוא להצית את אותו בתי הכנסת! אני עוזב וכל זה, נכנס למכונית תוך שימוש תושבי ונוסע משם. איננו תובע מאגר, אינן מדבר כלום או גם בית שמש". בום. הלם.
אפילו הייתי שמעתי את אותה הרדיו וראיתי את אותם המאמר הראשוני של העיתון. נוני אם הייתי קם ו"עוזב הכל"? למדתי מהו לחוש יהודי מבעל המכולת.
פרשת בתי החליטה לחוקק
דומני, שפרשת בתי החדרת מאלצת את אותם אנו לדרגה בו לוחצים וסוחטים מכם את אותן הכל, אולם כשמגיעים למקום מוגדרת אנו מחליטים "עד כאן". דובר פה באחד המאמרים, על באופן זה שבעבר, גויים היו חווים לשסות יהודי ביהודי. נופש נבדל, זאת לשסות את אותם היהודי בדברים הקדושים למקום.
כחלק מ ההלכה לא רצוי ליהודי ליהנות ממוצר ששימש לפעולה אם לא. אבל, או שמא הגוי, עם האליל, חבל בפסל האליל על ידי איך שאיבד אחר אמונתו באליל הזה, האליל "התבטל" והפך למותר. כששאלו ברדיו רק את נציגי הרשות, מהם אלו אפשרו לשרוף את אותם בתי כנסת ישראל יכולים להיות אמרו: "הוציאו איך את החלקים הקדושים. צריכים להיות תיכף אינן היו בתי כנסת". עד זה, למה שרפו בעיקרם את זה ושאינם אחר שאר מבני האנשים שהשארנו שם? אלו מאוד עד מאוד רצו שאולי היינו נהרוס הנל בעצמנו. שאולי אנחנו "נבטל" את אותה קדושת בתי החדרת. כאילו בני האדם מודים, שגם קדושה אינה אמורה מחכה מול הנסיגה.
שמעון כהן סופר סתם , תוך שימוש מדינה ישראל, ממשלת ישראל, אמרנו לא! לא נהרוס בעצמנו את אותן בתי הכנסת! מהווים אזורים קדושים, בגלל ש ייחדו את זה לקדושה ויהודים שפכו במשך קיימת אחר ליבם באזורי המגורים של. או יש עלינו בכם טיפת אנושיות, שמרו עליהן כמו כן. שפכו אנו את אותן לבכם בתפילה במקומות אלו! איננו נהרוס זו. בחסידות אומרים, שא-לוהים קיים במקום ש"נותנים לשיער להיכנס". מקום כנסת הוא מקום פנוי, שיהודים מנסים להסביר בה דלת בלבם, לצורך א-לוהים. ממש לא נהרוס את השיער במו ידינו.
כוח ההתאחדות
לבסוף התעשתנו. התאחדנו סביב קדושת בתי כנסת ישראל. בשיתוף כאבנו את אותו חילול בתי החליטה לחוקק ביד אויבנו. המראות הקשים הצטרפו למראות הקשים מסוג "ליל הבדולח - הקריסטלנאכט" בגרמניה, מסוג שרפת בתי כנסת ישראל בגלל מסעי הצלב, שרפת התלמוד, זהות ספרד וחורבן בית המקדש. היינו בו. בכינו, קרענו את כל בגדינו, כתבנו קינות, וקמנו ובנינו את כל חיינו מחדש. אך לפני איננו יצא מהו כזה, שיהודי החריב את אותו בתי כנסת ישראל שממנו מרצון! הנו עשוי היה להוות תקדים. הודאה בכישלון שבבעלותנו להתחבר לקדושה ולא-לוהים. אם נמצא. לזה אינן יכלנו להסכים. נעשה מעודד למצוא את זה, גם כן מפיהם שהיא בני אדם שרחוקים ביממה יום שלם מעולמה מסוג אומנות מיוחדת.
או שלא נקודה אותם תהיה הדלת איזו תחתית מהכתבה אפשרי להבנות. יחד עם זאת עלינו לכל אחד פרויקט מצד המשותף! כשלוחצים את הצרכנים אל הקיר, כשמראות הגלות הארוכה חוזרים, אנחנו מתעוררים. דבר חשוב יהודי בתוכנו קיים ומוחה!
לא הופך למרמס ומשיסה! בתי החדרת מייצגים את אותו ה-אמת שבנו. את אותן הזדהותנו יחד א-לוהי מדינה. את אותה הזדהותנו בעזרת העם היהודי. הערכתנו לקדושה ולמאמץ היהודי, לקדש אחר חיי האדם ולעשותם נקיים וטהורים. במרבית יהודי טמון מקום שראוי שהיא מרחב כנסת. הבה נבטא שטח משמש שבלבנו פנימה ונתן לשיער ביטוי בליבם מורם. למה שלא נגן בדבר נוכחותה המתקיימות מטעם הקדושה היהודית, בכלל המקומות בהם כל אחד חיים. אתם כואבים כשאנו מבחינים שיש בתי כנסת נשרפים. למה שלא נשמח תוך שימוש, כשנראה בתי כנסת נבנים ושוקקים חיים!
השנה, מעט יותר מבכל פרק זמן, למה שלא לבתי החליטה לחוקק ב"שמחת תורה", והביעו הזדהות יחד עם בתי כנסת ישראל של החברה הבנויים לתפארה!