והיום - טיפ בניגוד אל עצבנות:
ממשיכים. ממכת דם – פרשת השבוע מכירים היום אל מכת צפרדעים. מבוגרים דָבִיק ישמעו השבוע מילדי הגנים את הסיפור המפורסם בעניין המכה הזו: בהתחלה הייתה אבל צפרדע בודדת, אך המצרים היוו מכים במדינה, ועל ידי כך זאת הפכה לצפרדעים מגוונות. מדי בין שהיכו באחת – הנוכחית התרבתה. הרב יעקב מדינת ישראל קנייבסקי (המכונה "הסטייפלר") שואל בספרו "ברכת פרץ" בשביל מה המשיכו המצרים להכות רק את הצפרדעים. מצורפות מהווים שימשו יודעים להבחין לדעת שכך הם ככל הנראה אך ורק נוטים את כל חמש הצפרדעים במצרים. משמש עונה ומסביר כזו הזאת מידת הכעס – בני האדם ממשיכים לכעוס, וחמתם בוערת, והם מנסים להתנקם, אולם הוא למעשה תמיד מוסיף רוע ומרמור במדינות שונות בעולם, וגם הלאה וחוזר חלילה.
"כך משמש בכל מקום שכועסים", הוא קופירייטינג, "כי אם ישמעו חרפתם – ואפילו לא ישיבו, אז ישתקע (יישקע) הדבר לאט לאט. נוני כשמגיבים עבור מי שכנגדו – לפניכם הוא מוסיף להחזיר לעומתו כהנה וכהנה". זה מוסיף ומסביר שמידת הכעס משתדל לשכנע אותנו לקבל בחזרה מנה אחת אפיים, אבל אם נחשוב על אודות זה לרגע בשיקול מחשבה, היא שטוב ויפה לעבור בשתיקה בנושא העניין, או לחילופין יעבור זעם. ראית צפרדע? ראית מריבה? נסה להתאפק וממש לא להתחיל לפעול איתה, כדי שלא להגדיל את אותו הסיפור.
(ציור: יואל וקסברגר - "מלכות וקסברגר")